סיפור חיים - סיפורה של חוה (אווה) בלאו קון

האוהל במחנה רוונסברוק – צויר על ידי אסירה במקום

שירותים ואת הצרכים עשו

האוהל היה צפוף עד כדי כך ש הנשים נאלצו לישון בישיבה שם היו לא.

. את

בתוך קופסאות שימורים שנ י תנו ל נשים למטרה ז ,ו אותן הניחו בפתח האוהל ו נאספו הן משם

קיבלו גם כן בתוך קופסאות שימורים . באוהל זה שהו הנשים כשבועיים

, האוכל מנה אחת בכל יום ןה ,

. של יהודים אמי סיפרה כי בגלל מנות הלחם המעטות אסירות שה

הגיעו טרנספורטים נוספים

יום בכל

ו

שזה בלתי אפשרי

ניסו לפעמים לשמור חלק ממנו ליום הבא . אך מהר מאוד

הן בכל יום

קיבלו

הן גילו

כי הלחם היה נגנב במהירות . בכל יום מתו נשים באוהל . גורלה של , איבי אחותה של אמי , שלא הגיעה איתן לאוהל , העסיק אותן כל העת אך הן לא הצליחו להשיג מידע כלשהו . אודותיה ביום חורף קר מאוד , כ לאחר , שבועיים הוציאו את הנשים מהאוהל . היו רעבות , חלשות ומוכות כינים . ציוו עליהן להתפשט לגמרי ולעמוד בשורה

מהן

כולן

לעבוד ומי לא . אמי ציינה ש כנערה

ורופאים גרמניים עברו ביניהן ובדקו אותן כדי להחליט מי

כשירה

. מהקור

שחשה במעמד ההוא יה , יתה גרועה יותר אפילו

, צעירה

ההשפלה

ידעו שיש במחנה משרפות ו שבמקלחות לא תמיד זורמים מים . כשלקחו מאיתן

בשלב זה כבר הנשים

בעבר הן היו עדות לא פעם מזלן של סבתי ו , אמי יחד עם

את הבגדים והכניסו אותן לאחת המקלחות הן לא ידעו אם יצאו ממנה כי , לכניסת קבוצת נשים לתוך מבני המקלחות ולא ראו אותן יוצאות . משם

נשים נוספות "שפר " , . עליהן הן יצאו מן המקלח ו תו קבלו בגדי אסירות בפסים , הועלו על משאיות והועברו למחנה אחר , ליד מפעל ל י יצור נשק בשם שפנדאו , שם הן עבדו במשך כחצי שנה . על התקופה במחנה שפנדאו אמי אמרה " : למזלי לא הפרידו ביני לבין אמי כי אני לא יודעת אם הייתי היה משותף לכמאה נשים והיו בו דרגשים בשלוש קומות . לעיתים נאלצו שתי נשים לישון על אותו דרגש בגלל הצפיפות . בכל לילה מתו נשים אחדות במבנה והיו מוציאים את הגופות בתוך שקי נייר גדולים . מקלחות לא היו יהן ו להן כלו לרחוץ רק את הפנים . גם מגבות לא היו . מספר פעמים לקחו את נשות המחנה לרחצה ב בית מרחץ .עירב בלעדיה ." המבנה שבו גרו סבתי ואמי מחנה ב

שורדת

3