סיפור חיים - סיפורה של חוה (אווה) בלאו קון

גם בתי השימוש היו מעטים מאוד . שני בתי שימוש לכל 300 הנשים שהיו במחנה . תמיד היה צריך לחכות זמן רב כדי לה י . ד מהם ח כנס לא לאורך כל התקופה ש חיו במקום הן לא קבלו בגדים להחלפה והתגרדו כל הזמן בגלל הכינים והפרעושים . בכל בוקר קיבלו פרוס ת לחם עם משהו שנראה כמו גבינה למריחה ובערב קבלו מרק שהיו בו מעט ירקות . כולן השתדלו להגיע א ל הסיר כאשר היה כמעט ריק כ י רק כך היה להן סיכוי לזכות במרק ירקות עם שנותרו בתחתית הסיר . בכל בוקר היה מסדר בשש בבוקר וקצינה גרמניה ספרה את הנשים לפני היציאה לעבודה . אל המפעל ובחזרה הן צעדו ברגל ועבדו משעת בוקר מוקדמת עד השעה שלוש בערך . בכל מבנה ה י יתה קאפו יא , שה הונגריה דוברת גרמנית , המסר שלעיתים דיווחים

שקריים לגרמנים אודות האסירות , כדי למצוא חן בעיניהם ולפעמים הן גם היכו את הנשים ללא כל סיבה . במפעל הנשים עבדו לצד פועלים גרמני . ם אמי ציינה שהפועלים הגרמני ם גילו אנושיות וכשהופעלו

צופרי האזעקה בגלל תקיפה של מטוסים , הם נהגו להרגיע את הנשים ואמרו שסוף המלחמה כבר . קרוב לפעמים הם אפילו הביאו לעובדות מזון . העובדים במפעל לא היו היחידים שגילו אנושיות כלפי האסירות אשר כ. הנשים צעדו ברחובות העיר הן ראו לא פעם נשים גרמניות עומדות בחלונות הבתים ובוכות . אמי אמרה שהיא לא זוכרת סי מנים של שמחה לאיד כלפיהן התושבים המקומיים .

מצד

יום השחרור יום אחד אספו את כל ה

והוליכו אותן ברגל מספר שעות עד ש בשעות ה ערב הגיעו למחנה

אסירות

. שם וברחו

. לברלין כשהאסירות סרבו להמשיך ללכת הגרמנים פשוט השאירו אות ן

בעיר סמו

כה

צבאי

למעשה היה זה סיום המלחמה בשביל הן היו חופשיות . בתי העיר היו נטושים כי התושבים ברחו מפחד הצבא הרוסי . הנשים עברו מבית לבית בחיפוש אחר אוכל ובגדים ן מה. ב צאו גדים ולפעמים גם אוכל מבושל . בינתיים הגיעו הרוסים נכנסו ש , לבתים הנטושים בחיפוש אחרי רכוש ונשים . בין האסירות היו דוברות רוסית והן עזרו לאחרות להסתדר את . ם לאחר שהנשים הצטיידו במזון והחליפו את בגדי האסירות בבגדים שמצאו , הלכו הנשים , , ביוזמתן במשך ימים רבים עד שהגיעו לעיר טשרנוביץ ' באוקראינה , שבה היה מחנה פליטים שנוהל על ידי . הרוסים היו במחנה גם פ ליטים לא יהודים יבינ , הם תינוקות . המחנה היה סגור ואסור היה לצאת . ממנו סבתי אכלה במחנה מזון מקולקל וחלתה בטיפוס . היא אושפזה בבית חולים למחלות מידבקות ואמי ה י יתה מתגנבת אל מחוץ ל , מחנה י וה , מדי יום יתה מקבלת מידע מן האחיות בבית החולים על מצבה של סבתי . לבית החולים עצמו נאסר עליה לה . כנס י אמי נהגה להביא לסבתי אוכל מהמחנה שהיה טוב יותר מהאוכל ש בבית החולים . כדי להשיג מזון משובח עבור סבתי הייתה אמי , חיתולים שהיו מצרך מבוקש במחנה עבור התינוקות , מחבלי כביסה מחוץ למחנה , והיית ה מחליפה אותם תמורת מזון אותו ש , הייתה נותנת לאמה בבית החולים . באחד הימים הודיעו הרוסים במפתיע שהם מפנים את המחנה ומעבירים את הפליטים לרוסיה . סבתי הייתה עדיין מאושפזת בבית החולים ואמי , שלא רצתה לעזוב את אמה , החליטה להסתתר במחנה . הריק כך מצאה את עצמה אמי בודדה לחלוטין במשך שבועיים , כשהיא מקבצת נדבות כדי לקנות לעצמה ולאמה מזון . לאחר שבועיים שוחררה אמי מבית החולים בזכות זריקה יקרה שרופא יהודי בבית החולים המליץ לקנותה ואמי ערכה מגבית בבית כנסת מקומי כדי לרכוש אותה . אמי סיפרה שכאשר אמה שוחררה מבית החולים היא שקלה 25 "ק ג ואמא שלי נשאה א ותה על הידיים , כיוון שסבתי לא הייתה מסוגלת . ללכת , סבתי אמי ויתר האסירות . לראשונה מזה זמן בר

גונבת

ניתן

4