סיפור חיים - סיפורו של בנימין גרוס
שאפשר לקבל 25 דונם בישוב שפיר. הגעתי , לשם גרתי מספר חדשים בשפיר וניסיתי לעסוק בחקלאות. די מה ר הבנתי ש לא מתאימה לי.
חקלאות
החלטנו לעבור לירושלים . היו לי שתי דודות שהגיעו ארצה עוד בשנת 1936 האחת, זהבה, גרה בתל -
אביב
ו השנייה ברכה הריסון התגוררה בירושלים . כאשר לירושלים התגוררנו אצל אחות של אשתי יים. שבוע כ בינתיים, מצאתי בית ריק בימין משה, השלמתי במו ידי את הגג שחסר לו ועברנו לגור בו . עבדתי זמן מה במשטר ת ירושלים ולאחר מכן עבדתי בבניין, בעבודה קלה יותר מאשר במפעל הבלוקים. בשנת 1953 עברתי לעבוד ב"גבעת שמש", ליד צרעה, ב מוסד לילדים בעלי צרכים מיוחדים. עבדתי כנהג ואשתי כמדריכה. עבדנו שם שלוש כ בשם "שקמה" , מוסד חדש לילדים בעלי צרכים מיוחדים. משרד הסעד הזמין את אשתי ובקש ממנה או יותר נכון הטיל עליה לעבור למוסד ברעננה ולעבוד בו. ינטי, אשתי עבדה ב"שקמה" כמורה למלאכת יד במשך שלושים שנים ו אני עבדתי במוסד "רוחמה" סבא - כפר שב במשך 30 שנים כנהג וכקניין. בסופו של דבר עברנו לרעננה כיוון שנפתח שם
עברנו
שנים.
מוסד
עם אשת ינטי בזמן מלחמת ששת הימים
כשהגעתי לארץ הייתי כבר חילוני אך בפעם הראשונה שהגעתי לירושלים הנחתי כיפה על ראשי ומאז אני
אדם
מאמין.
ולי נולדו שתי בנות לאה בשנת 1949 1953 . לאה נקראה על שם אמה של ינטי ורחל על שם אמי. ללאה שני ילדים אריה - צבי ויעקב - מנחם. לרחל יש בת הילה ובן שמואל. ל נכדי אריה צבי יש ששה ילדים להילה נכדתי חמישה ילדים כך שיש לי 11 נינים. לצערי הרב , אשתי ינטי נפטרה בשנת 2012 ו לאה בתי נפטרה לפני כשנה במאי 2017 . בשנת
ורחל
לינטי
11
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online