סיפור חיים - סיפורו של בנימין גרוס

עזבנו את העיר בדרך לישראל ברכבת שרוב הנוסעים בה היו יהודים. הגענו לשפת הים ליד העיר ספליט ו עלינו על האני י ה קפהלוס . לפני העלייה לאנייה קראו בקול את שמות הנוסעים. במשך כל זמן קריאת השמות עמדתי ורעדתי מפחד שמא השם שלי ושל אשתי לא מופ יםיע ברשימה. לשמחתי הגדולה קראו בשמ על נו ועלי וכולנו נעמדנו דום ושרנו בהתרגשות גדולה את התקווה. לא היה אדם על האני י ה שלא בכה במעמד המרגש . הזה במהלך ההפלגה , ליד כרתים , נקלענו לסערה וגלים גבוהים הציפו את האני מדי פעם . בגלל הסערה ארכה ההפלגה כשלושה י האני ה. מיד כשהאני י ה החלה להפליג ויצאה מן הנמל, את דגל ישראל על תורן האנ יה י

ותינו

הנפנו

הי

שבועות.

על האנייה קפהלוס, שני מימין בשורה הראשונה

הגענו לחוף חיפה בנר שלישי של חנוכה 1948 . כשהתקרבנו ראינו את אורות העיר דולקים. לאחר זמן מה כבו כל אורות ה . שאלנו לסיבה ונאמר לנו שעדיין לא תמו כל הקרבות וכנראה שהכריזו על האפלה. אני וחברי שאלנו את עצמינו "שם יש מלחמה ואנחנו על האנייה ולא משתתפים במלחמה?" החלטנו 12 חברים לנסות להוריד סירת הצלה ולהפליג לחוף כדי להצטרף ללוחמים. לצערנו לא הצלחנו לנתק את הסירה מהאני ה. י כאשר ירדנו , סוף סוף, לחוף חיכה לנו שולחן ערוך עם כיבוד. לפתע שמעתי את ק ו לו של חברי ליבו ביץ צועק אלי בהתרגשות רבה : " תראה מיקי , יש לחם לבן ! ". כל שנות המלחמה לא ראינו לחם כזה שנחשב היסוד חולקו לתושבים ב אמצעות תלושים . אנשים קבלו 200 גר' לחם שניתן רק לאנשים שעבדו. עמדנו תמיד בתורים ארוכים ופעמים רבות עד שהגיע תורנו נגמרו המצרכים. והנה כאן שולחנות ערוכים מלאים כל טוב ובעלי חנויות בסביבה מזמינים את העוברים ושבים להיכנס לחנויות ולרכוש בגדים, אוכל ומוצרים נוספ ים. הרגשנו מאושרים , הגענו לגן עדן . ביגוסלביה , לאחר המלחמה, היו כל המצרכים בקיצוב ו

למעדן בעינינו.

מצרכי

מחיפה לקחו אותנו לבאר - יעקב. היו שם צריפים והלינו מספר משפחות בכל צריף. אשתי ואני עבדנו

בפרדס

ולאחר ימים אחדים עברנו למגדיאל , שם גרה אחותי אולגה עם בעלה. אולגה הגיעה ארצה עם בעלה ב 1946 .

גרנו ועבדנו אצל משפחת גרושקוביץ. עבדתי תחילה בפרדס בשכר מאוד נמוך. אחר כך שמעתי שיש מפעל בלוקים בצומת רעננה. זה היה בית חרושת לבלוקים ולמרצפות. התחלתי לעבוד שם. אשתי המשיכה לעבוד בפרדס ולאחר מכן עבדה זמן מה בניקיון. כעבור זמן מה החלה אשתי לעבוד בהוראת מלאכת יד מקצוע אותו למדה בעיר . הולדתה העבודה במפעל הבלוקים הי י תה קשה מאוד. עבדתי שם עם חברי פרקש. לאחר שלמדנו את העבודה הוקל לנו וגם קבלנו שכר טוב חמש וחצי לירות ליום. עבדתי במפעל כשנה. באותה עת שמעתי

10