סיפור חיים - סיפורו של בנימין גרוס

רתנו היה גם ילד יתום חסר הגנה שנהגו להכותו כשהיה יוצא מה"חדר". אנחנו תמיד שמרנו עליו שלא יאונה לו כל רע. גם המשטרה הייתה לצדנו.

ו בחב

הל ימודים בבית הספר נמשכו ארבע שנים אלו היו לימודי חובה . כילד הלכתי לסירוגין שבוע אחד בבוקר לבית הספר ואחר הצהריים לחדר ובשבוע שלאחריו בבוקר למדתי בחדר ואחר הצהריים בבית הספר. כשהייתי בערך בן 11 עברתי לישיבה קטנה בעיירה פטרובאוסלו ולמדתי בה כשנה וחצי . זו הייתה עיירה די גדולה שרוב

שנים

שכנע את חברתו

תושביה היו הונגרים והם היו אנטישמיים. אני זוכר ש לפני חג הפסח בחור צעיר

הריבעי אחד

נערה נחטפה על ידי יהודים

לנסוע לקרובת משפחתה בעיר אחרת ולאחר שעשתה זאת הפיץ בעיירה שה ספור

קמה מהומה ואנשי העיירה הודיעו שאם גופת הנערה לא

ונרצחה כדי להשתמש בדמה לאפיית מצו . בעיר ת

תוחזר עד יום ה שבת יהרגו את כל היהודים. בקהילה היהודית יהודי בשם דויטש שהיה מיודד עם המלך אלכסנדר. ס י פרו שדויטש הציל את אביו של המלך ב זמן מלחמת העולם הראשונה. יהודי פטרובאוסלו בבקשת עזרה. התקשר למלך אלכסנדר , שאהד יהודים, המלך התערב , שלח משטרה לעיר , והאדם שהפיץ את העלילה נתפס ו הוכה נמרצות על ידי השוטרים . הוא גם סיפר ששלח את חברתו להסתתר אצל קרוביה. ב התערבות המלך נמנע אסון ב גדול קהילה היהודית. שבעיר סובו חי ה 'יצט אנחנו אמנם היינו עניים אך למשפחה המורחבת שלנו היה בית קיץ גדול ממש ליד אגם פוליטש. כל בני המשפחה השתמשה בבית הקיץ בחודשי יולי אוגוסט. היינו שוחים, משתזפים ומשחקים. באזור בית הקיץ נמצאו מספר בתי קפה ובערב בנות המשפחה שלנו והחברות שלהן היו יוצאות למרפסת הבית ורוקדות לצלילי המוסיקה שהגיעו מבתי הקפה. בית הקיץ היה מוקף חצר גדולה ובה אפשרנו לנופשים יהודים, שהיו בעלי סירות, לאכסן את הסירות שלהם ל תקופת החורף. - אברהם מרדכי . שמתי לב שלרוב החברים של י היו תופרים חליפות חדשות לקראת החגים במיוחד אני זוכר שחברי קיבלו חליפות מלחים לקראת אירועים מיוחדים . הרגשתי רע מאוד שאני לא קיבלתי בגדים חדשים . לקראת בר המצווה שלי, לראשונה בחיי, תפרו לי חליפה חדשה. זו הייתה התרגשות גדולה בשבילי. אני זוכר ש עד שהגעתי לגיל 13 תמיד לבשתי בגדים מיד שניה שקבלתי מאחי

ידעו

דויטש

דויטש

פנו אל

שלי

סיום לימודי הציע לי גיסי, משה שטרן, ללמוד מקצוע אצל דודו חי בעיר ש השען

בסביבות גיל 14 או 15

לאחר

אילוק שבקרואטיה. כך עשיתי. השען , שגם שמו היה משה שטרן, בזהב וביהלומים. הוא מכר את סחורתו לחנויות ברחבי המדינה . למדתי ממנו את סודות המקצוע וכן תמחור של תכשיטים. את המחיר נהג על התכשיטים באותיות עבריות. ב שלב מסוים , כשהשען היה יוצא לנסיעות כדי למכור ולקנות , תכשיטים אני הייתי מנהל עבורו את החנות.

סחר גם

לכתוב

לפני מלחמת העולם השנייה לא היה סכסוך בין יגוסלביה וגרמניה . אדרבא, הגרמנים נתנו למלך אלכסנדר כסף כדי לסלול כבישים חדשים ביגוסלביה. כנראה תכננו שכאשר יפלשו לשם יהיו להם כבישים נוחים . למעבר

בשישה באפריל , 1941 נכנסו הגרמנים ל יגוסלביה וכבשו אותה , פרט למחוז שלנו מחוז באצ'קו, במה שכונה "בליץ קריג" כלומר הפצצות מסיביות מן האוויר ו מ טנקים רבים על היבשה. החיילים היגוסלבים לא שיערו שהגרמנים עומדים לכבוש את המדינה הם הופתעו ולא היו מוכנים ל . מלחמה ה קראת באותו זמן באילוק, שם גרתי, שמענו על כל מה שמתחולל ב יגוסלביה באמצעות רדיו שהיה למעסיק שלי. הודעתי לו שאני רוצה להתנדב לצבא כדי להילחם. הלכתי לעירייה אך לא קיבלו אותי בגלל גילי הצעיר. רציתי לחזור לעיר הולדתי לבית הורי. אך המעסיק שלי הציע לי להישאר במרכז יגוסלביה. הוא אמר: "לכאן לא תגיע

4