סיפור חיים - סיפורו של בנימין גרוס
המלחמה". התעקשתי לחזור לעירי ולהיות לצד משפחתי בעיקר אמי שהייתה אלמנה. טרם עוזבי את העיר אילוק, כרינו שנינו בור עמוק בחצר של החנות וקברנו בו את כל התכשיטים והיהלומים. ימים מספר לאחר , שעזבתי הקרואטים המקומיים רצחו באכזריות את כל יהודי העיר כולל את השען שטרן. יהודים בודדים שברחו לאיטליה הצליחו להנצל . פולנקו עבר נהר הדנובה ששטו בו רפסודות והעבירו ת ושבים מצד לצד. רצתי כל הדרך כדי להספיק להגיע לרפסודה ובדרך נפלו לי ה כריכים שהכינה עבורי אשת המעסיק שלי , כצידה לדרך הארוכה שעמדתי לעבור . משום כך צמתי כמה ימים כי לא היה לי אוכל. הספקתי להגיע לרפסודה ועברתי לצד השני של גדת הנהר לעיר בצ -קו ' פולנקו. בעיר הזו הי ה רוב של תושבים גרמנים שונאי יהודים. הגעתי לתחנת הרכבת של העיר אך הרכבות לא הגיעו. לא הייתה תנועת רכבות כנראה בגלל המלחמה. פגש אותי רב , מקומי שהכרתי, ובקש ממני שאעזור לו לקבור שני ספרי תורה כי התושבים ידעו שהמלחמה תגיע אליהם. קברנו את הספרים בארגז , בחצר בית הרב. למחרת, למרבה המזל, הגיעה רכבת של חיילים סרבים. החיילים קבלו אותי ברצון גם ללא כרטיס. עליתי על הרכבת שנסעה לכיוון העיר נוביסאד . בדרך, שלושה מטוסים גרמנים חגו מעל הרכבת ותקפו אותה מן האוויר במכונות ירי . ההי נעצרה וכולנו ברחנו החוצה מפני ההפצצות. התחבאתי מתחת לרכבת. ניצלתי ולקח לי אם איני טועה , מיד לאחר שהגעתי הביתה שמענו פיצוץ עז ש הרעיד את כל העיר . הבנו שהגשר עליו עברה הרכבת פוצץ על ידי היגוסלבים כדי שההונגרים לא יעבר ו עליו. מספר ימים לאחר מכן לפנות בוקר, נכנסו יחידות של צבא הונגריה למחוז באצ'קו השתלטו על ערי המחוז זנטו, נוביסד, סובוטיצה ועוד עיירות וכפרים ללא קרב . זה היה מספר ימים מועט לאחר שהגרמנים כבשו את יתר חלקי יגוסלביה. מעניין לציין שבין החיילים ההונגרים היו באו תה תקופה גם חיילים וקצינים יהודיים. הם אפילו הגיעו לבית הכנסת שלנו כדי להתפלל. בשנת 1941 ההונגרים עדיין לא התייחסו ליהודים כפי שהגרמנים התייחסו אליהם. רק שנ ים תי מאוחר יותר הם סילקו את היהודים מהצבא. בין העיר אילוק והעיר הקרובה בצ -קו ' שלושה ימים להגיע הביתה. בלילה, , שבת ליל
רכבת
את ראש העיר , שהיה סרבי , ועוד שני מכובדים סרבים
הם
כאשר ההונגרים כבשו עירנו את
הובילו
ה'יצטסובו
למשך שלושה ימים. לא אפשרו לקבור אותם כדי לטעת פחד
ליד בית העירייה , הרגו אותם והשאירו אותם
שם
התושבים הסרבים.
בלב
לקחו את המלמד שלי מהחדר מר אדלר ואת השוחט של העיר מר ברנדסדופר למחנה צבאי שם עינו אותם קש ות. המלמד אדלר מת מעינוייו והשוחט הצליח לה י שאר בחיים.
הם גם
בבניין בו התגוררנו בסובוטיצ ה, ' , לא יהודי, שהייתה לו חנות נעליים . במשך שנים היינו בידידות טובה. לעיתים קרובות נהגה אמי להזמין אותו לארוחות ערב בביתנו. הוא אהב מאוד את אחי הקטן יוז'י. ביום שהחיילים ההונגרים נכנסו הוא היה שיכור וצעק: "אני היטלר ואני אהרוג את כל היהודים". הוא אחז באחי הקטן ורצה לזרוק אותו לבאר שבחצר. ליד הבאר הייתה נדנדה דחפתי בכל כוחי את הנדנדה לעבר . השכן אחי נשמט מידיו וכך ניצל. ה שכן לא ויתר נכנס לביתו ו חזר עם גרזן . נוסף שכן בבניין שראה אותו הולך לכיוון אחותו ששיחקה בחצר חשב שהוא רוצה לפגוע בה והכה אותו מכות נמרצות. כך ניצלנו. גר באחת הדירות גבר גרמני רווק
בנו של
5
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online