סיפור חיים - סיפורו של בנימין גרוס

בסובוטיצ , ה' היהודים כי גם הם סבלו מההונגרים בגלל היותם מיעוט . כאשר חילקו בעיר תלושים כדי לקבל עור להכנת נעליים ההונגרים חילקו אותם גם ליהודים , ללא אפליה , לפי מספר הנפשות במשפחה . בערך בשנת 1942 או 1943 , אני לא זוכר בדיוק, לקחו את הגברים המבוגרים וביניהם את הבעלים של שתי י אחיות י משה שטרן ויוסף שפיצר ושלחו אותם לעבודה. חלק מה יהודים נשלחו להונגריה וחלק לאוקראינה. שני הגיסים שלי נלקחו לאוקראינה יחד עם יהודים נוספים. באחד מהמכתבים שכתבו הגיסים הם רמזו במעין קוד סודי שהם נמצאים בקייב. כאשר הצבא הרוסי כבש את האזור הם נלקחו בשבי והוצעדו בקור לתוך רוסיה תוך שהם מוכים ומואשמים בפשיזם ועזרה לגרמנים. ביום חג הלחם ה נוצרי - הונגרי הופיע ברדיו במוסקבה רקושי מצ'אטש , שהיה קומוניסט, ו מי שיהיה ב נשיא הונגריה, והכריז ש יהודים שנפלו בשבי הרוסי נהנים מטובו הרב של סטלין. במציאות רוב היהודים שם מתו מעבודה קשה כמו סילו ק מוקשים, ממכות ומרעב, רבים מהם היו בני העיר שלנו ו ביניהם גם שני הגיסים שלי. רק חמישה אנשים נותרו , בחיים כדי לספר את סיפורם של עשרות האלפים ו , רוסיה ב ו שמת גרשון אנגל היה אחד מהם. מפיו שמעתי קורות היהודים ושני הגיסים שלי התושבים הגרמנים המקומיים התייחסו באהדה אל אחי הגדול יעקב - ינה נלקח למחנה עבודה בשנת 1942 לעיר בור ביגוסלביה שם עבד במכרות. ההונגרים הוציאו ממחנה העבודה את אחי ויהודים רבים אחרים מסובוטיצ'ה ומערים אחרות והלו להצעיד אותם לכיוון גרמניה ו כי שמע שהפרטיזנים מתקרבים . בעיירה צ'רבינקה רצחו את אחי יעקב ו ינה- יהודים נוספים , באכזריות, ממש לפני כניסת הפרטיזנים היגוסלבים למקום. בעיר סובוטיצ'ה יש היום מצבות רבות לזכר יהודי העיר שנרצחו בצ'רבינקה. אחי יורי אברהם - מרדכי נלקח למחנה עבודה ב 1943 נדמה לי שהוא נלקח למחנה ליד בודפשט. הוא שרד את המלחמה ועלה לבדו לישראל לאחר המלחמה כי חשב שגם אני לא שרדתי. לרוע המזל , יעקב אחי - בשבי הרוסי .

עתיד

על

1946 .

טבע בכינרת בשנת

ינה,

בתחילת 1944 , מלאו לי 19 ונלקחתי למחנה עבודה בעיר סגדין. הגעתי לגיל שבו הייתי צריך לעבוד. יתר בני המשפחה נשארו בבית: אמא, אחיות י י אתל - אסתר וילדיה אברמלה ופייגלה, מרגיט - מלכה ושלושת ילדיה, אחי ו אולגה יוז'י. אחות אמי גיזה ובנה פולי גרו אף הם בבית אמי באותה תקופה. כל מי שנשאר בבית , פרט לאולגה, נלקח כעבור מספר חדשים לאושוויץ ונספה שם. על אושוויץ שמעתי רק אחרי המלחמה.

מרץ ב 1944 נכנס הצב א הגרמני להונגריה. הם הגיעו גם לסובוטיצ'ה. המשטרה ההונגרית קבלו הוראה

מהגרמנים להוציא את כל היהודים מבתיהם והובילו אותם לגטו שיצרו באזור תחנת הרכבת. משם נשלחו, בסופו של דבר, כ 3500 יהודים לאושוויץ ולטרזיאנשטאט ברכבות משא. מעטים נותרו בחיים. כיום עומדת ליד ת חנת הרכבת מצבה לזכרם. טלאי של מגן דוד צהוב על הבגדים שלהם. בשלב מסוים אסרו על היהודים לצאת מהבית עד השעה 12 בצהריים. זאת מפני שאיכרי הסביבה היו מגיעים למכור את מרכולתם בבוקר וההונגרים רצו לאפשר לכולם לרכוש מצרכים ורק לאחר מכן לאפשר ליהודים לערוך קניות ר. ות ממה שנ באחד הימים , יצאה מן הבית אחותי אולגה, שהייתה בערך בת 16 , ללא ה טלאי מגן דוד על בגדיה. אחד ה הכיר אותה ו היא נתפסה ו נשלחה לטופויו בבאצ'קו ומשם יחד עם יהודים נוספים הועברה לאוסטריה שם עבדה בשדות ש ל האיכרים במקום הגברים שכולם גויסו לצבא. אולגה שרדה את המלחמה ונשארה בחיים. משנת 1944 בעיר סובוטיצה כל היהודים נדרשו ענוד ל

הונגרים

7