סיפור חיים - סיפורו של יצחק גולדבלט
בזמן המלחמה: אמי שרה במרכז, מימין : רגינה, חני, אני, אסתר ונלי
אני הבן היחיד שעוד נשאר בבית
יום אחד, מיד אחרי חג הפסח כש הייתי בערך בן 17 הגיעה לפתח ביתנו עגלה מלווה בשני ז'נדמרים "יש לכם שעה כדי להעמיס את כל מה שאתם רוצים , היתר נשאר פה" . העמסנו כל מה שיכולנו. הובילו אותנו לקצה השני של העיר והורידו אותנו באמצע הרחוב של הגטו. היו אלה שני י ם שלושה רחובות שגידרו אותם למה שה פך להיות ה גטו של סיגט. למזלנו , בן של אחיה של אמי גר שם ואנחנו עברנו אל ביתם והצטופפנו יחד איתם וששת ילדיהם בדירה הקטנה . שלהם לאחר מספר ימים באו ז'נדמרים וביקשו מאתנו , ומאחרים בגטו , לעבור אתם בבתי היהודים שהתרוקנו בעיר כדי לאסוף את הרכוש שנשאר לאחר שהיהודים נלקחו מבתיהם . אני זוכר במיוחד את אחד הבתים שנכנסנו אליו . זה היה בית שהכרתי את המשפחה שגרה בו וראיתי את ה כינור של בעל הבית ש נהג לנ גן תלוי עדיין על הקיר. הז'נדמרים לקחו גם אותו ואנחנו נאלצנו להעמיס אותו ואת י תר החפצים על העגלה. כשבועיים לאחר ש הגענו לגטו הודיעו לנו שעלינו לצאת לרחוב. זה היה בכה ' באייר והיינו הטרנספורט הראשון. הלכנו עד בית הכנסת עם כל מה שהיה לנו תוך צעקות "מהר, מהר" ב שלוו מכות. הכניסו את כולנו לצריפון ש בקדמת בית הכנסת. דרשו שנוציא את כל דברי
שהכריזו: טורקי
עליו אותו
עמד
חסר ערך וגם אותו לקחו. הז ' נדמרים חיטטו וקרעו
הערך שאתנו. אני הוצאתי מטבע
כיסים כדי לאתר כל פריט. מי שהסתיר פריט כלשהו והם גילו אותו היכו ללא רחם. בלילה לנו על הרצפה ובבוקר הוציאו אותנו וציוו עלינו ללכת לתחנת הרכבת . כשהתקרבנו
יתה כבר מוכנה עבורנו על המסילה. דחסו אותנו 92 איש לקרון
רכבת להובלת יהש בקר
ראינו
3
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online