סיפור חיים - סיפורו של יצחק גולדבלט
עם הב גז' שעוד היה לנו. לא ידענו לאן אנחנו נוסעים קיווינו שלוקחים אותנו למקום שבו נעבוד. היה מי שאמר שכעת ככש , ל הגברים נלחמים כנראה יש צורך בידיים עובדות.
הגטו כולו חוסל עם העברת תושביו, כ 12,000 אנשים , למחנה ההשמדה אושוויץ בארבעה משלוחים, שבוצעו בין 16 ל - 22 במאי 1944 . תחילה גורשו תושבי הגטו הקטן ואחר כך תושבי גטו העיר . לאחר נסיעה קצרה ברכבת הרגשנו ריח של עשן. הקרון לא יכול היה לשאת כל כך הרבה נוסעים וכנראה משהו התלקח. הוציאו אותנו מן הקרון ופ זרו י אותנו בין הקרונות . האחרים היינו כ 1200 איש בטרנספורט הזה. בדרך עצרנו ב מספר תחנות ביגוסלביה ובפולין כנראה צורך ל חילופי משמרות של עובדי הרכבת אך לנו לא נתנו לצאת מהקרונות . במשך ארבעה הגענו לאושוויץ. ראינו לפנינו שער עצום ועליו כתובת: "ארבייט מאכט פריי" העבודה משחררת. ברגע ו ח שנפת הדלתות החלו להכות אותנו ו ל צרוח "שנל ,שנל , נסענו בקרון שהיה בו חלון קטנטן לעשיית הצרכים ש עד
ודלי ראוס" יחד
ימים
מהר, מהר החוצה . בחוץ ראינו אנשים
חזרו ואמרו "איין
ביניהם קבוצה שנקראה " הקבוצה ההולנדית ש "
' בפיז מות פסים וה יתה י
אמא וארבע
היו אתי
נוא צבנציק". עד שמ ישהו הסביר לנו " תגידו שאתם בני 21" .
תה ילדה יפה , גבוהה ורזה עם שיער
תה הצעירה ביותר ביניהן . היא יהי
יהי חני כש יי אחיות
בלונדיני ארוך . מאותו יום שוב לא ראינו אותה ואת אמא שלי. אני לא יודע למה אך ,
את חני
לעבוד. . .
ע שלחו ם אמא שלי . יכלה הרי היא
אחותי חני לפני המלחמה
4
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online