סיפור חיים - סיפורה של ליזה אוברשטיין

אחר כך אמא אמרה לחברה שלה שכולנו נמות שם ושצריך לעזוב את המקום . אני לא יודעת מאיפה לקחו כסף . אבל נסענו הלאה . יר שהכ קצין במשטרה , רשם אותנו כתושבי העיר , כדי שנוכל לקבל עבודה . אמא התחילה לעבוד בהנהלת חשבונות במחסני נפט , ואחיותיה דודות ה, , שלי בלומה וקריינה , הלכו לעבוד בבית חרושת יי לטוו ת חוטים מצמר גפן . אמא פגשה , מישהו שם שנסע לשם קודם לכן לחפש עבודה , ומישהו אחר ,

.אד ללב 'ג הגענו ל

נו על הרצפה . הייתי כבר בת 12 . ואז חליתי בטיפוס

שכרנו מחסן עם רצפת עפר אצל אוזבקים שַ ויָ

אמא עזבה את העבודה וטיפלה בי היא .

. מלריה ב בטן ו ה

פחדה להביא אותי לבית חולים והחזיק

ה תה

אותי בבית ה. דודות מכרו את מנת הלחם היומית שלהן כדי לקנות פירות בשבילי , בעיקר מיץ רימונים , . יקר שהיה מנהל העבודה של אמא נתן ל קצת נפט למכור למציתים לסיגר , יות ובכסף

ה

קנתה לי פירות . היא עשתה מאמץ עילאי כדי

הזה

. שאחלים

פיזרו סביבי אבנים מחוממות , כדי לשמור על חום גופי י שנה ואחר כך לא יכולתי לעמוד על הרגליים כי לא היה

כשהתאוששתי קצת שמו אותי , ריצה במְ ולקחו אותי לבית חולים . צ לה ח ו הייתי ח

לעבוד כ קופאית ראשית , ובכל יום לקחה כסף מהקופה ורשמה מה קנ

לי כוח . אמא

חזרה

בכסף הזה . הכל היה בשבילי . כשהבראתי היא הלכה למנהל החש ב ונות הראשי , כמה דיווחה לקחה וביקשה להחזיר . היא אמרה לו :' אני מוכנה ללכת לכלא אבל בתי נשארה בחיים .' אבל הוא היה איש טוב ופטר אותה בלא כלום . אמא ידעה ל חבב עליה אנשים . היה לנו מזל עם אנשים טובים ואנשים אהבו את אמא ותמיד עזרו . הייתה שם מסעדה שנתנו בה אוכל לחיילים פעם ביום . בערב הייתי באה ומקבלת את השאריות לקחת הביתה זה . הציל אותנ ו . מהרעב קודם גרנו כאמור אצל אוזבקים , ואחר כך אמא פגשה את החברה ששרה , שעבדה באותה עת בניקיון בבית ספר ו , עברנו להתגורר באחת הכיתות , אימא ואני ושתי יקר , דודות ה ינה ובלומה , דודה השל נהוב , קריינה - מישה . מיכאל הלכה מדי פעם לגנוב שם . סלק פעם אחת נתפסה אבל שוחררה ליום אחד והורו לה לחזור להישפט למחרת , ואימא יעצה לה לברוח למקום אחר , שבו היו מכרות פחם ועבדו בו אסירים . היא ידעה שלא יחפשו את אחותה ,שם בין האסירים . העובדים שם קיבלו תלושי מזון לכמות גדולה של לחם אב . ל פעם בשוק מישהו גנב לה את התלוש והיא ישבה בצד ובכתה . חברה ללימודים של אמא ראתה אותה , אותה אל ביתה והאכילה אותה . בעלה של אותה אשה ניהל מסעדות ו הכניס את הדודה קריינה לעבודה גרנו ליד שדה של סלק לבן שממנו עושים את ה יינה קר דודה ה. סוכר לא זוכרת כמה זמן היינו בעיר . אולי שנתיים . הייתי ילדה ולא ידעתי לחשֵ זמנים .

ב

אספה

. משם

ומדי פעם היא הביאה לנו

אוכל

במטבח

בשלב כלשהו , בשנת 1944 ככל הנראה ,

אימא עבדה

. טןס

הלאה לקוכנינגר בקירגיז שד א

המשכנו

גם שם בהנהלת חשבונות ו היה לנו אוכל . אני חזרתי ללמוד בבית ספר .

4