סיפור חיים - סיפורה של רבקה רחמן
המלחמה השתחרר מברגן בלזן כשה וא שוקל 35 ק"ג. עזבנו את שוויץ וחזרנו להולנד. באמסטרדם היה בית אבות יהודי שהוסב למקום קליטה של המשפחות שחזרו מהמחנות . כל משפחה קבלה בו חדר , גם אנחנו. אבי לא הסכים לגור שם וחדשים
דירה. בבדיקות בריאות קפדניות שעשו לנו בהולנד
לאחר מכן
שכר עבורנו
אחדים
התגלה ש , לאמי לי ולאחי הייתה שחפת. שלושתנו נשלחנו , על ידי הצלב האדום, ל מוסדות החלמה . אמא נשלחה ראשונה למוסד החלמה יהודי בדאבוס. בתחילה נשלחתי לסנטוריום בהולנד במקום שנקרא "בלריקום". שהיתי שם כחצי שנה. כשמצבי לא השתפר שלחו גם אותי לסנטוריום בדאבוס אשר בשוויץ למקום אחר מזה של
אך
הנסיעה
י אחד הז כרונות הראשונים ן מהוא שלי
. לוגאנו
אמי. אחי נשלח ל סנטוריום ב
קולות של קרון שלם של ילדים שיושבים וממררים
ברכבת לסנטוריום הו ות מראה :
בבכי.
במיטה בסנטוריום בדאבוס
בסנטוריום שבו שהיתי שכבתי רוב הזמן במיטה. המטפלים במקום האמינו שטיפול נכון מבוסס על מתן אוכל בריא , מנוחה רבה ואוויר צלול . לשם שאיפת אוויר צלול הוציאו אותנו למרפסת כשאנחנו בתוך המיטות . השכיבה הממושכת במיטה על ה השפיע ההתפתחות ה גופנית שלי. בגלל העובדה ששכבתי כמעט ללא הפעלת גופי במשך זמן רב סבלתי מרפיון שרירים ו מחוסר קוא ו רדינציה בין אברי גופי. אני זוכרת כי בשלב מאוחר יותר כילדה לא הצלחתי לשחק בכדור או לקפוץ בחבל. תוצאות אותה שכיבה ממושכת משפיעות עלי עד היום. באחד הימים כשבכיתי בסנטוריום פנתה אלי אחת האחיות ואמר ה: "אם תבכי תישארי כאן לעולמים". במשך 40 שנים לאחר מכן לא בכיתי. בשלב
6
Made with FlippingBook Learn more on our blog