סיפור חיים - סיפורה של רבקה רחמן
ילדים במיטות במרפסת
מאוחר בחיי כשצפיתי בסרט מראה של סצינה אחת בסרט
ובה
גרם לי להתקף קשה של בכי.
1947 , בטיול לקראת סוף הטיפול שלי בסנטוריום אני בשורה השנייה בשער בהיר
אבי ושתי אחיות היו ש ,יי כנראה במצב בריאותי קצת יותר טוב , נשארו לחיות בדירה באמסטרדם. אחותי הגדולה טרודי נתבקשה על ידי אבי למלא את מקום אמי ולהיות עקרת הבית. בכך נמנע ממנה להמשיך את לימודיה בבית הספר. . סנטוריום אני חושבת שמאז השהות הארוכה שלי בסנטוריום נוצר אצלי פחד ממקומות סגורים. חזרתי מהסנטוריום כשאני דוברת גרמנית. אמא ה י יתה מאושפזת במשך חמש שנים היא סבלה הן מבעיות פיזיות והן מבעיות נפשיות. אמא חזרה הביתה ואני כלל לא זכרתי אותה. כי מאז שחזרתי לאמסטרדם אחותי טרודי טיפלה בי וה י יתה לי כא .ם עם שובה של אמי אמרה לה אחותי "קחי את ארנק הכסף המשפחתי , את עכשיו המטפלת במשפחה , אני עולה לישראל". וכך היה. ושוב הרגשתי שהדמות שדאגה וטיפלה בי נעלמה מחיי. להיעלמותם של הדמויות הקרובות אלי ביותר , קודם אמי ואחר כך אחותי יהי טרודי, תה השפעה מכרעת על חיי. עלתה לארץ בשנת 1951 יוה יתה מ ותיקי קיבוץ שלוחות. היא חיה אני חזרתי לבית אבי כעבור שנה וחצי מ ה
טרודי
בקבוץ במשך כל השנים ונפטרה לפני שנתיים.
7
Made with FlippingBook Learn more on our blog