מגזין המכון לרפורמות מבניות

02 אדמות ישראל בבעלות שייכים לעם – המדינה מדינת ישראל היא מדינה עשירה. ממוצע העושר הב־ אלף דולר למשפחה. 500- לתי מוחשי לנפש מגיע בה ל חלק גדול הוא "העושר הבלתי מוחשי", לא בקרקע או משאבי טבע, אלא בראש ובראשונה בהון אנושי. בנוסף לכך, ישראל היא אחת המדינות העשירות ביותר ונמנית )GDP( המדינות המובילות בעולם בתמ"ג לנפש 20 על דולר לשנה בממוצע. על רקע זה, קשה 55,000- המגיע ל 730,000 – להסביר כיצד קרוב לשליש מאזרחי המדינה משקי בית – הם חסרי דיור. זה לא קורה בסינגפור לדו־ גמה, גם שם הקרקע בידי המדינה והתכנון ריכוזי. אבל אצלנו, ידו של השלטון קפוצה, ומקומם של מחוסרי הבית ואפשרותם לעלייה בסולם החברתי – נגזל, למרות שיש פתרון חוץ תקציבי מתחת לפנס. העושר הבלתי נתפס, השווי של המקרקעין הבלתי תפוסים הוא כטרי־ ליון שקלים - וזה לא מגיע לחמשת העשירונים התח־ 50%- תונים של העובדים במדינת ישראל, כשלמעלה מ אלף דונם של קרקע עירונית ניתן 50- מהם, עניים. ב משקי 730,000- לפתור את בעיית הדיור בהישג יד ל בית, את ההשלמה הקרקעית, זכויות הבנייה והשלמת התשתיות לכל אלה. 03 מי הם חסרי הדיור? 890,000- מי הם חסרי דירה בבעלות? בישראל כ מהם נמצאים בעשירוני 60%- חסרי דירה בבעלות. כ הם זוגות צעירים, 470,000 .)1-4( הכנסה הנמוכים מקבלים סיוע בשכר 180,000- קשישים. כ 000'100 דירה מהמדינה. ההוצאה שלהם על שכר דירה נעה בין מסך הכנסתם. יש ביניהם זוגות צעירים, 40%- ל 30% קשישים, ניצולי שואה, זכאים סוציאליים ותושבי שכו־ נות עוני במרכזי הערים, אשר גרים בדיור לא תקני ונחשבים מחוסרי דיור תקני, לפי הקריטריונים של הביטוח הלאומי. חסרי הדיור האלה הם השורש של משבר הדיור. הם מעלים את המחירים מלמטה כיוון שהם מתחרים על השאריות של הדיור ונאלצים להת־ פשר על פתרונות דיור עלובים, בעוד שהשיווק הספ־ קוטלבי של רמ"י שאינו מפולח כלל, מעלה את מחירי הדיור מלמעלה. מהם מתחיל הכל.

״מחירי הדירות לעולם לא יורדים״, ״אין מספיק קרקעות״, ״המלאי הולך ואוזל״, ״משבר הדיור בלתי פתיר״, "רק היצע יפתור את הבעיה", "לתו־

שבי השכונות מגיע רק דירת תמורה אחת". אז זהו שלא.

עורך הדין שרגא בירן, יו״ר המכון לרפורמות מבניות: ״כדי לפתור את משבר הדיור ולשפר את מצבה של אוכלוסיית מחוסרי הדיור, התפיסה הרואה במקרקעי ישראל 'ביזנס' החייב להכניס מקסימום על חשבון דיור בהישג יד – חייבת להיפסק

בואו ננקה את הראש ונתחיל הכל מהתחלה. בלי מי־ תוסים, בלי דעות קדומות, בלי מנגנוני הגנה, מתוך רצון לצדק חברתי ושוויון כלכלי מחד ורווח יזמי מאידך. מחקר שערך צוות חוקרים של "המכון האקדמי לר־ פורמות מבניות", בראשות עו"ד שרגא בירן, בנה מחדש במשך עשור מדיניות דיור לאומית למדינת ישראל, תוך הפרחת ילקוט כזבים. בימים אלו גובש סופית ומובא כאן לידיעת הממשלה ולידיעת הציבור. אז בואו ניקח נשימה ונתחיל מהתחלה, צעד צעד. ברקע: בג״צ תושבי השכונות שדורש לעצור את עושק תושבי שכונות המיועדות להתחדשות ע"י הכרה בזכות הקניין בתכנון מירבי ומיטיב, תוך תמרוץ הקבלנים בשיעור רווח עולה. מדע בדיוני? ממש לא! דיור בהישג יד במכר על בסיס החקיקה הקיימת. האם תושבי השכונות וחסרי קורת הגג ימשיכו לשתוק? 01 מרבית הקרקע והתכנון בשליטת המדינה במציאות הישראלית כיום, שיווק המקרקעין לדיור על־ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נעשה באופן ספ־ קולטיבי, באמצעות מכרזים לכל המרבה במחיר. כך, 25%-30% מחיר המקרקעין במדינת ישראל נע בין משווי הדירה, מחירי טירוף שנגרמו 50%-60% ועד כתוצאה משיווק ספקולטיבי המגיע לסכום דמיוני של מיליארד שקל, שעל-פי נתוני הלמ"ס נגבו 202.742 2003- על-ידי רשות מקרקעי ישראל בתקופה שבין .2022 "יש לשנות את התפיסה שרואה את רמ"י כ"מפעל עסקי", כמו שאומר במפורש החשב הכללי במשרד האוצר. כדי לפתור את משבר הדיור ולשפר את מצבה של אוכלוסיית מחוסרי הדיור, התפיסה הרואה במקר־ קעי ישראל 'ביזנס' החייב להכניס מקסימום על חשבון דיור בהישג יד – חייב להיפסק״, מוסיף עו"ד שרגא בירן, מייסד המכון.

צילום: ורדי כהנא

3