מכון חרוב - שבת אחים גם יחד - השמה וליווי של אחאים במסגרות חוץ-ביתיות

רות זפרן

עיקר העניין שיחסי אחאים בגיל הצעיר מעוררים נוגע בשמירת הקשר ביניהם במצבי משבר ובנסיבות של פירוק התא המשפחתי. בהקשר של השמה באומנה, למשל, קובע החוק: "אם מתקיים צורך בהשמה של ילד ושל אחיו, תיבחר ככל האפשר משפחת אומנה למרות המחויבות 15 שתוכל לקלוט את כל האחים יחדיו, ותמנע את הצורך בהפרדתם...". של החוק וההכרה בחשיבות האחאים בהקשר זה, המציאות, כפי שאנחנו רואים גם מהסקירות והמחקרים המובאים באסופה זו, מורכבת הרבה יותר. אילוצים – שמקורם בנסיבות חייהם של הילדים, בטיב הקשר בין הילדים, ובקושי של משפחה לקלוט יותר מילד אחד בד בבד – דוחים לעיתים את שימור הקשר בין האחאים, ולא בסיטואציה הזאת בלבד אלא גם בהקשר של השמה בפנימיות ואף באימוץ, הֶקשרים שמתעוררים בהם גם שיקולים כלכליים ומקצועיים נוספים המועלים כנגד השמתם יחד. הצורך להכיר ביחסי אחאות כקטגוריה משפטית נפרדת ומוגנת עולה לא רק במצבי משבר, אלא הוא מתחדד במציאות שבה יחידות המשפחה מתגוונות וסוגי הזיקות בין הילדים (האחאים) משתנים. ישנן משפחות חד־מיניות רבות יותר ומשפחות חד-הוריות המביאות לעולם ילדים בסיוע טכניקות הולדה, משפחות שבהן גדלים יחד אחאים באותו בית מבלי שיש ביניהם זיקה גנטית או, לחלופין, שאחאים גנטיים יגדלו בבתים נפרדים, לעיתים ללא קשר ואף מבלי להכיר זה את זה או לדעת זה על קיומו של זה. בנסיבות אלה ייתכנו מצבים שבהם קיימת זיקת אחאות (מסוגים שונים) בלי שיש הורים משותפים. יש מי שיטען כי בנסיבות אלה אין מדובר ביחסי אחאים כלל, שכן אחאות היא פרי קשר רגשי ותוצר של חיים במשפחה משותפת, של יחסי קִרבה, של קבלת טיפול באותה מסגרת ביתית על ידי הורים משותפים, של חינוך משותף ושל חוויות חיים משותפות. ואכן, אלה היסודות הניצבים בליבם של יחסי משפחה. עם זאת, אף שהזיקה הגנטית אינה (ואינה צריכה להיות) חזות הכול, היא נקודת מוצא משמעותית לקשרי משפחה ועשויה להוות תשתית 16 לצורך בהכרה משפטית. המחקר בדבר מקומו של הקשר האחאי בדיני המשפחה בישראל משרטט תמונה מורכבת. מחד גיסא, נדמה כי מאז ומעולם נכח הקשר האחאי כשיקול רקע בעיצוב הסדרי המשמורת לאחר פרידת ההורים, אולם מאידך גיסא, מקומו נשמר כאגבי והוכפף לאינטרסים של ההורים. מרכזיותו של תחום זה והעובדה שהוא עומד בלב השיח הציבורי וצפוי להסדרה מחודשת בקרוב מחדדות את הצורך ליתן לו מקום מפורש. נכון להיום הכרה מפורשת באחאות צומחת מלמטה, קרי – מגורמי הרווחה, ולעיתים גם מבתי המשפט, אם בדמות הוראה ישירה לרשויות הרווחה לספק הגנה לאינטרס האמור ואם בדמות ניסיון לתמרץ את גורמי הרווחה לפעול להגנתו, וזאת מתוך שימוש במונחי שסתום, כגון טובת הילד או מחויבות למניעת נזק. עם זאת, מידת ההגנה המסופקת אינה אחידה, ולטעמי, כאמור, בחלק מן המקרים היא אינה מספקת.

15. משרד המשפטים, הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, דוח ועדת .)2003( 36- ו 11 המשנה בנושא השמה חוץ ביתית, סעיפים 16. הדוגמה המובהקת לכך היא כמובן יחסי הורה–ילד, שהגנטיקה היא נקודת המוצא לזיהוים ולהגדרתם גם היום.

22