מכון חרוב - שבת אחים גם יחד - השמה וליווי של אחאים במסגרות חוץ-ביתיות

רות זפרן

מילים לסיום נכון להיום האחאות אומנם מוכרת בהקשרים משפטיים מסוימים, אולם ניכר כי קשר זה אינו עומד לנגד עיני המחוקק באופן שגרתי או סדור. ההכרה ביחסי האחאות היא שלב מתבקש בהתפתחות הדין. תוצאה זו מתחייבת, בין היתר, לנוכח חשיבותם של יחסים אלה מבחינה אישית רגשית, אשר הולכת ומתבררת גם במחקר הפסיכולוגי; לנוכח ההכרה המתחזקת בזכויות ילדים והחתירה להגן על האינטרסים שלהם בנפרד מאלה של מבוגרים; לנוכח הגיוון במבנים המשפחתיים. שינויים אלה מצדיקים חשיבה מחודשת על יחסי אחאים, הן בדיני המשפחה והן מחוץ להם, והענקת הגנה משפטית אפקטיבית ליחסים אלה. הקריאה להכיר ביחסי אחאים כקטגוריה נבדלת אינה מוציאה הכרה אפשרית בקטגוריות אחרות של יחסים משמעותיים. עם זאת, ואף שאני סבורה כי נכון להרחיב עוד את המבט ולדבר על הצורך להעניק הכרה משפטית ליחסי ילדים עם מגוון של גורמים משמעותיים בחייהם, אני סבורה שיחסי אחאים ראויים לדיון נפרד. אמנה בקצרה שלוש סיבות לכך. , כמוצג בדיון בראשית הסקירה, אחאות היא קשר משמעותי וחשוב מאין כמוהו. האחת , הצדדים לקשר, בחלק מן ההקשרים שבהם עולה השאלה לדיון משפטי, הם השנייה ילדים, ודווקא ילדים זקוקים לקטגוריה שתגן עליהם באפקטיביות. קביעתה של קטגוריה זו כנתון משפטי תחייב את מקבלי ההחלטות – קרי, את גורמי הרשות המבצעת הרלוונטיים – להכיר בהם ולהעניק להם הגנה משפטית, גם אם הם אינם יכולים להשמיע את קולם , קטגוריה כקטגוריה משמשת לצמצום שיקול השלישית ואין מי שיעשה זאת במקומם. הדעת השיפוטי, ובכך יתרונה. במסגרת עיצוב הקטגוריה אפשר וצריך להגדיר את הנורמה המתחייבת מאותה קטגוריה כסטנדרט, ולאו דווקא כרשימת כללים סגורה ונוקשה. כלומר, הנורמה שצריכה להתלוות לקטגוריית האחאות צריכה להיות רחבה וגמישה דייה לאפשר שונוּת בין סוגים שונים של יחסי אחאים, מבחינת האינטרסים שאפשר להעלות בשמם ומבחינת האיזון מול אינטרסים נוגדים, בהם של בני משפחה אחרים. יוער כי הקריאה להכרה בקטגוריה של אחאים במישור השיפוטי ובמישור המנהלי־מקצועי אינה תחליף למלאכת חקיקה בנושא. לאורה של קטגוריה זו על המחוקק לבחון את הסדרי החקיקה (אלה הקיימים ואלה העתידיים) ולוודא כי לאחאים ולהגנה על היחסים ביניהם ניתן המקום הראוי. מטבע הדברים, לנוכח היקפו המצומצם של הדיון כאן, הוא אינו מתיימר לפרוס את מגוון האינטרסים הנוגדים ואת מורכבות ההכרעה ביניהם. בהתאם, הוא אינו משרטט את הפתרון שיש במקרים ספציפיים. הטענה הבסיסית שבמוקד הסקירה היא שעל המחוקק ועל בית המשפט לראות לנגד עיניהם את האינטרס האחאי, להכיר בו ולהעניק לו הגנה. גם אם לא בכל מקרה תהיה להכרה באחאות השפעה על התוצאה המשפטית, ראוי שבתי המשפט יפסקו בסוגיות השונות מתוך התחשבות ביחסים אלה ובאינטרס האחאי הגלום בהם.

24