סוניה הרטמן - תחנות חיי
למעלה ודאי הייתי עולה; הוא לא היה נשאר למעלה. כוחותיי חזרו אליי, הלכנו עוד חמישה שישה קילומטר בנחל דוד עד עין גדי, התיישבנו, אכלנו מרק ועוד. שם הבנתי שאדם רק צריך להגיד לעצמו שהוא יכול, ואז מתברר לו שהדבר אכן ביכולתו. נערי קבוצת "להב" התגייסו לשרות בנח"ל בבאר אורה. נסענו לבקר 1962 בשנת אותם שם, פעם אני ופעם רות. באחת הפעמים טסתי לאילת. אחר כך הם היו בקיבוץ זיקים. אחרי שהנערים התגייסו הייתי מחסנאית בגדי ילדים ועמדנו לקבל קבוצה נוספת אכן 1964-65 מעליית הנוער. הייתי משוכנעת שאהיה המטפלת שלהם. בשנים
בבית הספר לאחיות
הגיעה קבוצה שנייה, אבל בינתיים הוחלט במזכירות שאמשיך לעבוד במחסן בגדי ילדים, והניה סטרלסקי תהיה המטפלת של חברת הנוער. אז אמרתי לעצמי: עד כאן! סדרן עבודה מתחלף לא יקבע לי היכן עלי לעבוד. אני לוקחת את גורלי בידיי. מאז שהייתי ילדה רציתי להיות רופאה; בגלל המלחמה
117
Made with FlippingBook Annual report maker