סוניה הרטמן - תחנות חיי

מוכנים להמשיך בלינה המשותפת, שהתחילה להתפרק "מעצמה". במגידו הרוב היה בעד לקיים המשך של הלינה המשותפת, ואז שרה ודני החליטו לעבור לקיבוץ, בו שונתה השיטה ללינה משפחתית, והם עברו לקיבוץ שפיים. בהמשך המפעל עבר משברי ניהול, ובסוף מכרנו אותו. בשנים שעבדתי כמטפלת קבוצת הנוער ויצאנו לטיולים, לקחתי איתי את דני, שהיה בן שבע כשהגיעה קבוצת להב. גם כשיצאנו לשומריות, שהיו אירועי קיץ מרוכזים של תנועת השומר הצעיר, לקחתי אותו איתי, עד שהגיע לגיל עשר. , ושרת בחטיבת הצנחנים. לאחר סיום קורס קצינים, נשאר 1968 דני התגייס ב כמדריך. דני עבר בשלום כמה ממלחמות ישראל, תחילה במלחמת 1 בבה"ד ההתשה על שפת תעלת סואץ ובמרדפים בבקעת הירדן. כשהתגייס קניתי לו במתנה טרנזיסטור. במלחמת ההתשה על שפת תעלת ״סואץ״ שמעו בעמדות את היציאה של הפגז ואז רצו להסתתר בבונקר; ניצלו הפרש של דקה או שתיים בין יציאה לנפילה. באחת הפעמים דני עלה לשמירה עם הטרנזיסטור, שמע את יציאת הפגז ורץ להסתתר. הפגז נפל על הטרנזיסטור שדני לא הספיק לקחת אתו, וכשחזר לעמדה מצא אותו מפורק. כאשר דני סיפר לי שהטרנזיסטור איננו, אמרתי לו: אתה לא יודע כמה אני מאושרת שזה לא אתה. אבל המבחן הקשה שלו היה במלחמת יום הכיפורים. אחרי כמה ימי לחימה הגיעו לצה"ל מערכות טילים אמריקאים נגד טנקים, מצוידות בטיל טאו שכינויו בעברית "עורב". דני היה בין הקציניםהראשוניםשהקימו אתפלוגותהעורב במהלךמלחמת יום הכיפורים. במלחמת יום כיפור השתתף בכיבוש החרמון הסורי. חיילי גולני טיפסו לחרמון ברגל, חייבים להוכיח את עצמם. את הצנחנים הנחיתו במסוקים על החרמון הסורי, ודני הצטרף לחטיבת צנחנים מילואים שביצעה זאת. אירוע מצחיק מאותה תקופה: שושנה דמארי ז"ל הגיעה לחרמון הסורי להופיע בפני החיילים, ואחרי ההופעה היא הציעה לאסוף מספרי טלפון להתקשר ולמסור ד"ש בבית. כמובן – אף אחד לא היה יכול להתקשר ישירות מהחזית הביתה. ובכן – שושנה דמארי התקשרה למגידו ובמקרה אבנר היה ליד הטלפון היחיד שבחדר האוכל של הקיבוץ. אבנר הודיע לי שדני חי, כי מתחילת המלחמה לא שמעתי

127