סוניה הרטמן - תחנות חיי

מילה ממנו וזו היתה הפעם הראשונה שקיבלתי ד״ש ממנו. הכנתי חבילה גדולה של דברים טובים, כתבתי כתובת: "דני הרטמן, צה"ל בחרמון"... והפלא ופלא – החבילה הגיעה ליעדה. כשבוע או עשרה ימים אחרי הפסקת האש פרצה בחרמון סערתשלג; הטמפרטורות צנחו מתחת לאפס, והחיילים שהו שם בלי מעילים או כל בגד חם, חשופים לגמרי למזג האוויר. דני סיפר לנו איך במשך כל הלילה הצעיד את חייליו, מנע מהם להתיישב ולהירדם, וככה הציל את חייהם. באותו לילה בפסגה אחרת כמה חיילים נרדמו וקפאו למוות. בבוקר הצנחנים התחילו לרדת מהחרמון, ורק אז הביאו להם מפיקוד צפון מעילים וציוד להגנה מקור. את המראה של דני כאשר חזר משם אי אפשר לשכוח, מגודל שיער ועם דלקת ריאות, אבל חזר חי, זה מה שחשוב. אני לא מאמינה באלוהים, אבל מישהו שמר לי על שני הבנים. , ועבד בקיבוץ בכותנה. בהמשך קיבוץ 1971-72 דני השתחרר מהשרות בצבא ב- מגידו חייבאתדני לעבור לעבודבמפעל פוליגל, במסגרתהתחייבותלשלוחחברים לעבודה שם. דני עבד שם בניגוד לרצונו במשך שנתיים, עד שיצא ללימודים. בזכות הבית בו גדל ידע דני כמה חשוב לרכוש השכלה גבוהה, ובחר ללמוד הנדסה בטכניון. לכך נדרש אישור של הקיבוץ, ובאספת חברים נישאו נאומים נגד, בין השאר משום שהוא חיוני לעבודה על הקטפת בכותנה. דני קם ואמר: מה שלא תחליטו, אני הולך ללמוד. לאחר שסיים את הלימודים וחזר לקיבוץ, עבד כמהנדס ומנהל התפעול במפעל התכשיטים ורד מגידו. אבנר שירת בנחל המוצנח, והיה בעיקר בגבול הצפון ומלחמת לבנון בשירות מילואים. כשהציעו לו ולחצו עליו להמשיך לקצונה, כולל ביקור אצלנו בבית שנעזור לשכנע אותו, אבנר סירב לחתום על שנת שירות נוספת. בדיעבד הוא צדק, אחרי השחרור מהצבא הוא התחיל לעבוד כמפעיל בפוליגל, מפעל משותף עם קיבוץ רמת השופט, ושם פגש את בחירת ליבו אפרת שעבדה שם מספר חודשים לפני הצבא. אחרי שנה של עבודה בפוליגל, אבנר הלך ללמוד הנדסת חשמל בטכניון, אבל הוא לא ביקש אישורים מהקיבוץ והעדיף לשלם על הלימודים בעצמו מכיוון שהיה

128