סוניה הרטמן - תחנות חיי

לו ברור שחיים בקיבוץ לא מתאימים לו. אחרי שאפרת השתחררה מהצבא, אבנר עזב את מגידו ועבר לגור ברמת השופט במעמד של "חבר של חברה" והמשיך לעבוד בפוליגל באופן חלקי, בסופיי שבוע וחופשות. אבנר סיים תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון, והתחיל ללמוד לתואר שני. בינתיים שניהם, אפרת ואבנר עזבו את הקיבוץ, ואפרת התלבטה מה ללמוד. אבנר הציע לה ללמוד ספרות אנגלית. היתה לאבנר מילגת לימודים שכללה הוצאות מחייה, שהוא קיבל מהטכניון בגלל ציוניים גבוהים, בנוסף שניהם עבדו בניקיון דירות וחדרי מדרגות כדי להתקיים. בינתייםהוריהשלאפרתעזבו אתרמתהשופט והיגרו לקנדה. הרמן, אבאשלאפרת . את קווי הייצור, האקסטרודרים MatraPlast הקים שם מפעל דומה לפוליגל בשם והבעלים היה איטלקי בשם קאצאני. Omipa למפעלים, סיפק מפעל איטלקי בשם הרמן, שהיה משוכנע שיש בידיו הידע לייצור הלוחות, קיבל הזמנה גדולה לייצר לוחות משרות הדואר בארצות הברית; אבל הלוחות יצאו מהייצור כשהם עקומים ופגומים, בגלל תהליכי יצור לא נכונים. אפרתכבר היתהבהריון בחודששישי-שביעי כאשר נסעהעםאבנר לבקר אתהוריה בקנדה. לאחר שהגיעו לשם, הרמן ביקש מאבנר לבוא לראות מה הבעיה בייצור הלוחות. לאבנר כבר יהיה ידע וניסיון משנות עבודתו בפוליגל. בשנה האחרונה שם הוא כתב ספר הדרכה על ייצור כל סוגי הלוחות; איך לכוון כל בורג, כמה סיבובים ימינה או שמאלה, כדי שהלוחות יצאו מהייצור בעובי הדרוש. גם במפעל בקנדה אבנר כיוון את הברגים הנחוצים כך שהלוחות יצאו מדויקים כנדרש, כדי לספק את ההזמנה שהרמן התחייב אליה. ואז קאצאני, מנהל המפעל ליצור אותם אקסטרודרים, אמר לאבנר: אם אתה נשאר בקנדה אני מבטיח לך משכורת טובה, והסדרת אזרחות קנדית, כי אתה עובד חיוני. אבנר התקשר ואמר לי: אפרת ואני חושבים להשאר כאן לתקופה מסוימת. החלטתו זו היתה עבורי כרוכה כמובן בתחושת משבר, אבל הבנתי אותו. מאז אבנר התקדם והקים חברה . Matraplast נוספת שעוסקת במכשור ובקרה והיום הוא מנהל את אפרתמאודמוכשרתבמתמטיקה, ושולטתבשפההאנגלית, לאחרשלמדהספרות

129