סוניה הרטמן - תחנות חיי
מכיוון שהאזור בוצי הבית נבנה גבוה על גבי כלונסאות. כדי להיכנס עוליםבמדרגות שבראשן משטח כניסה לבית, ומתחתיו יש מסתור פתוח משני הצדדים. המלווה הסתיר אותנו מתחת למשטח הזה בכניסה לבית. כאשר ישבנו שם הוא הזמין את המשמר הגרמני להיכנס הביתה לשתות וודקה. שמענו מעל ראשינו את הלמות מגפי הגרמנים שעולים ויורדים במדרגות, ושרים בקולי קולות. ישבנו במסתור בהמתנה במשך שעות אחדות. כאשר השתרר לבסוף שקט, והשומרים הגרמנים היו פחות ערים, המלווה הכניס אותנו לסירה, כל פעם שלושה, והעביר אותנו את הנהר בשני משטים, בעזרת המשוטים כמובן. לאחר שהגענו לגדה הרוסית שמנגד, למעשה בשטח בלרוס (רוסיה הלבנה), התחמקנו ממשמרות חיילי הצבא האדום, והלכנו צפונה כשישה קילומטר עד לכפר בשם סטראדזה. שם הכניס אותנו המלווה לביתו של אחד התושבים. אותו אדם הביא אותנו למחרת לתחנת הרכבת, וקנה עבורנו כרטיסים. עלינו לרכבת והגענו לעיר ברסט-ליטובסק, שאז כבר היתה בשטח ברית המועצות. בעיר שהו פליטים רבים שנמלטו בדומה לנו לתוך ברית המועצות. בתחילה גרנו באולם גדול, ואחר כך אמא שכרה חדר אצל משפחה יהודית דתית. שם נפגשתי לראשונה עם אורח חיים יהודי דתי. הילדים שלהם דיברו רק יידיש, שפה שלא הבנתי, ולעגו לי בגלל שאני "גויה" בעיניהם; חווית המפגש איתם היתה קשה לי מאוד.
28
Made with FlippingBook Annual report maker