סוניה הרטמן - תחנות חיי

שמהיום למחר נשארנו ללא אמצעי קיום. אמא כבר מכרה את מעט דברי הערך שהיו לה. לכן החליטה לחזור לפולין, ותמורת הכסף הפולני שברשותה לרכוש בדים ודברי לבוש, במטרה לחזור ולמכור אותם תמורת כסף רוסי. אמא ביקשה מהמשפחה היהודית שאצלה גרנו שישמרו עליי בתקופת העדרה, והתכוונה לבקש מהמלווה שהביא אותנו, שיבריח אותה הלוך ושוב תמורת תשלום כמובן. היעדרותה שנמשכה כשבועיים היתה עבורי קשה ביותר, כי עם הילדים במשפחה זו לא היתה לי כל שפה משותפת. רוב הזמן עמדתי ליד הגדר ובכיתי. כפי שנודע לי אחר כך אמא עברה שורה של הרפתקאות. לאחר שנסעה ברכבת עד לתחנת סטרדץ, פנתה לכפרי שהעלה אותנו לרכבת וביקשה שיעביר אותה דרך נהר הבוג לפולין. הוא אמר שהבוג עדיין לא מספיק קפוא למעבר ברגל, וכבר מסוכן לעבור בסירה בגלל שברי הקרח; יש לחכות שבוע שבועיים עד שהנהר יקפא לגמרי. אמא אמרה שאינה יכולה לחכות כי השאירה ילדה לבד, והחליטה לעבור לבדה. היא יצאה בלילה בשעות העוצר, והצליחה לעבור את הבוג על גבי גושי קרח, וכמובן להתחמק הן ממשמרות הרוסים והן מהגרמנים. בהגיעה לכפר שמעבר לנהר הקישה על דלת ביתה של המשפחה שאצלה התארחנו בעבר, אך הם סירבו לפתוח מתוך פחד. בלית ברירה פנתה לביתו של גוי שהכירה, והוא פתח לה את דלתו למרות הסכנה שנשקפה לחייו. למחרת יצא בעגלה רתומה לסוס, לאחר שהסתיר תחת הקש את אמא ששכבה בעגלה, והביא קילומטר, התחנה אליה הגענו 22 אותה לתחנת הרכבת ביאלה פודלסקה במרחק כאשר עזבנו את פלניצה. על היהודים כבר נאסר לנסוע ברכבות. ליד כל קרון עמד חייל גרמני שבדק את התעודות. אמא נראתה פולניה, בלונדינית עם צמה ארוכה מאוד, ועם שם פולני בתעודת הזהות: יוסטינה ברן. לאחר שהסתירה באצבע את הכיתוב "בת משה" בתעודה, החייל התיר לה לעלות לרכבת. אמא המשיכה בדרכה בביטחון מלא, בדצמבר, ערב חג המולד. אמא 24 הגיעה לפלניצה, ונכנסה לבית של הסבים ב מדהימה, את כל זה ועוד עשתה תמיד בשקט, בלי ששמעת אותה. סבא וסבתא כמובן מזועזעים, ושואלים איפה סוניה? ואמא עונה: באתי רק

33