סוניה הרטמן - תחנות חיי
לובשת את השמלה היפה ביותר שלי לכבוד שבת. אבל הגזירה נפלה, מוסרים את הכול לשיתוף. באביליאנה היתה איתנו בת נוספת בשם חנקה, אינטליגנטית, שקיבלה חבילה מדוד שלה בארצות הברית בעקבות ההתכתבות ביניהם. בין השאר קיבלה בחבילה שלוש מטפחות יפות, שאותן לא מסרה לשיתוף. רינה ואני סיכמנו בינינו שהדבר לא יעבור בלי תגובה, והחלטנו להרביץ לה. תפסנו אותה, רינה החזיקה אותה בראש, ואני הרבצתי לה במקל על הגב. לי היתה הכנה טובה לעקרון השיתוף עוד מברית המועצות; שם קיבלתי חינוך קומוניסטי טוב. ידענו שזה לא יעבור לנו בשלום, וכדי להימנע מכך שישפילו אותנו באספת הקבוצה, החלטנו לברוח אל הוריי ששהו באותה עת בג'נובה. זה קרה בפסח, ולא היה לחם אלא רק מצות. לקחנו כמה מצות לדרך. לא היה ברשותנו כסף, אבל היה לנו עט נובע פרקר. בתחנת הרכבת קיבלנו תמורתו קצת כסף בעסקת חליפין עם איטלקים, וקנינו כרטיסים לרכבת לג'נובה. בג'נובה בילינו נפלא. רינה פגשה אדם אותו הכירה לפני המלחמה, שהלך איתנו לביקור בבית קברות שנראה כמו גן פסלים במוזיאון, וגם לבית האופרה, שם צפינו באופרה טוסקה. פגשנו את האחראי להנהגה העליונה של השומר הצעיר, וביקשנו שיעלה אותנו לארץ ישראל. אבל הוא התייחס אלינו כמו אל שתי נערות סוררות,
והחזיר אותנו לאביליאנה; שם התקיימה אספה שבה קיבלו אותנו חזרה לקבוצה.
1947 ספטמבר | באביליאנה עם רינה
73
Made with FlippingBook Annual report maker