סוניה הרטמן - תחנות חיי

הגענו לנמל יפו באונייה יוונית-איטלקית בשם דולורס. קבוצות 1948 באפריל 27 ב- נוער שהגיעו מקפריסין או מאירופה, התארגנו תמיד לפי מפלגות, ונשלחו בהתאם לקיבוצים. אותנו שלחו מיפו למחנה עולים בנתניה, שם שהינו יומיים, ומשם הסיעו 14 אותנו במשאיות לקיבוץ שער הגולן. כעבור כשבועיים, בחצות הלילה שבין ה- , הבריטים אכן עזבו את הארץ. 1948 במאי 15 ל האונייה סילביה סטאריטה היתה אונייה דו-תרנית, ולה שלד וציפוי עשויים עץ. היא , כאוניית מפרש, ובשנות 20 נבנתה באיטליה בתחילת שנות העשרים של המאה ה השלושים הותקן בה מנוע דיזל. האונייה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב'. מקומות הלינה סודרו בקומות במחסן, מקונסטרוקציה עשויה צינורות ודרגשי עץ. מפקד האונייה היה יצחק לנדאור, והגדעוני היה יחיאל אדמוני. צוות הימאים האיטלקים 273 כלל שלושה מלחים, קפטן, ושני מכונאים ותיקים, שהיו כבר בהפלגות העפלה. ילדים ובני נוער. 12 נשים, מהם 88 גברים ו- 179 המעפילים, כללו הוסעו המעפילים לוונציה. משם הועברו בשעות הלילה בשתי 1948 בינואר 14 ב סירות מנוע אל האונייה. לוחמים 35 האונייה ל"ה גיבורי גוש עציון נקראה על שמה של מחלקת ההר, לשם סיוע לגוש עציון 1948 בינואר 15 מהפלמ"ח ומהחי"ש, שיצאו מירושלים ב- . נתיב השיט תוכנן לעבור בים 1948 בינואר 17 הנצור. האונייה הפליגה מוונציה ב האדריאטי לאורך החוף המערבי של איטליה, הים האגאי, איי יוון וקפריסין, עד חוף נהריה, אך נתיב ההפלגה שונה בגלל סערות והיסחפות האונייה. לפי התוכנית היתה אמורה להיפגש עם אוניית המעפילים "אנצו סרני", כדי להעביר אליה את המעפילים ולחזור לאיטליה, אבל הדבר לא התבצע. בינואר התחוללה סערה קשה בים, והאונייה 29 נכנסה לעגון בנמל בקצה ה"מגף" האיטלקי. גם המשך ההפלגה לא היה רגוע: ב- בינואר היו תקלות במנוע. 30 בינואר היתה סערה נוספת, וב-

82