מסע החיים של לייבה

העיירה שלי שטחה הזעיר של מוֹנִיגוֹטֶס נחלק לשמונה חלקים רְבועים, מתוכם ריבוע אחד שימש מגרש כדורגל, אחד פְּיָאצָה (מרכז), אחד ריק, ארבעה בנויים כדי מחציתם ואחד תחנת כוח; אף שבמשך כחמש שנים התחנה לא פעלה ונאלצנו להאיר עם עששיות נפט. המאור הקלוש בשעות החשיכה לא מנע מהתושבים לנהל חיי תרבות שוקקים שהחלו בשעות הערב ונמשכו אל תוך הלילה. מעת לעת נערכו נשפי ריקודים שסווגו לשני סוגים; האחד אורגן על-ידי הקהילה ופורסם ברבים באמצעות מודעות שנתלו בחנויות או מפה לאוזן, והשני אורגן על-ידי הגויים ופורסם בקולי קולות באמצעות משפך-רמקול בעל תהודה גדולה. בעיניים נוצצות מהתרגשות ראינו את האוהלים הגדולים מוקמים לקראת הנשף, היריעות נמתחו, רצפת העץ הונחה והבמה המוגבהת הוצבה עבור נגני התזמורת. אל הנשף של הגויים שנמשך ברציפות לאורך מספר ימים לא הורשו להיכנס בנות ישראל הכשרות, אך לא חל כל איסור. לפיכך הקדמנו להגיע ותפסנו לעצמנו מקומות ישיבה על הבמה. ‒ הנערים ‒ עלינו ההתרגשות הייתה רבה, הכול היה קרוב, יכולנו לראות ולשמוע היטב, וכאשר החלה התזמורת לנגן הצטרפנו לנגני האורקסטרה בנגינה על מסרק. היו אלה שעות של אושר והנאה. חוויה מרנינה אחרת שראוי לספר על אודותיה היא חווית התיאטרון. במוֹנִיגוֹטֶס פעל תיאטרון עצמאי שהעלה פעמיים בשנה הצגה שכל שחקניה היו על טהרת התושבים היהודים. זה לא עניין של מה בכך, לקראת ההצגות נערך ליהוק ואחר כך תפסו החזרות זמן ניכר בסדר היום המקומי. נוסף על כך זכינו ליהנות מחוויית תיאטרון מקצועי והיה זה כאשר קבוצות תיאטרון מעיר הבירה התארחו בעיירה והציגו בפנינו ממיטב הרפרטואר שלהן. על המשתתפים והצופים שנטלו חלק בכל האירועים נמנו תושביה היהודים של העיירה ולרוב גם משפחות החקלאים שהתגוררו בחוות סביב העיירה מרחק של חמישה קילומטר ומעלה, אלה היו מגיעים לפי מניין הנפשות במשפחה. גם משפחות שאכלסו אזור הנקרא "לִינְיָה" הגיעו אלינו. האזור אוכלס במשפחות מכל קצוות תבל. הן התגוררו בקבוצות בנות ארבע משפחות, ובין מקום מגורים אחד למשנהו הפרידו מספר קילומטרים של כביש לא סלול. בין האורחים באירועים והמבקרים באדיקות בנשפים היו תושבי העיירה לָס פָּלְמֵרָס, שהייתה מרוחקת כשישה-עשר קילומטרים ממוֹנִיגוֹטֶס. לעיירה זו גם אנחנו נסענו לעתים. את כל השירותים הנדרשים לחיי ‒ כולם יהודים שנאחזו באדמתה ‒ מוֹנִיגוֹטֶס סיפקה לתושביה קהילה תקינים; בית-כנסת, בית-ספר יהודי ללימוד יהדות, בית-ספר ממלכתי-ממשלתי, ספרייה שכללה מבחר גדול של ספרים מהחדשים ביותר (בתקופה של ראשית המאה העשרים) ביידיש ובספרדית. מדי יום שישי נערכה קבלת שבת חגיגית בספרייה שכללה הרצאות, שירה או קריאה בצוותא. לצד המוסדות הציבוריים התנהלו עסקים פרטיים; בתי מלאכה כמו סנדלרייה ונפחייה, בית חרושת לגלידה, חנות מכולת, אטליז ובית המרזח שהזכרתי. שירותים עירוניים חשובים היו בתחום הבריאות; הוקמה מרפאה ובסמוך למרפאה הוקם בית-מרקחת.

12