מסע החיים של לייבה

אנשי העיירה הדמות הראשונה שבחרתי לספר עליה היא דמותו של הנפח חנמוישה-אלחנן משה, שילדי העיירה כינוהו "חנמוישה". הלה היה יהודי אדוק המקפיד על שמירת המסורת היהודית ומדקדק במצוות קלה כבחמורה. הוא במאי, "חג 1- נהג לפקוד את בית הכנסת יומיום ובמקביל הציג את עצמו כקומוניסט. מדי שנה ביום ה הפועלים" טרח לעטות מלבושי חג ואף שבת ביום זה ממלאכתו. נהוג לומר שקריאת השחר של התרנגול מקיצה את הישנים, אך אצלנו במוֹנִיגוֹטֶס החליפה הלמות פטישו המהדהד של חנמוישה הצדיק את קריאת התרנגול בשלוש לפנות בוקר, שכן הקיץ כה מוקדם כדי להספיק לעבוד לפני תפילת שחרית בבית הכנסת. עיקר מלאכתו ומומחיותו של חנמוישה הייתה בהשחזת סכיני הפלדה של המחרשות, ההשחזה נעשתה על-ידי מתיחה וכללה חימום של הלהב ודפיקות נמרצות עם פטישים על הסדן. כפל הזהויות של הנפח ירא השמיים שהזדהה עמוקות עם סמל הפטיש והמגל היה מבורך בקרב התושבים. כולם כיבדו את חיבתו לקומוניזם, מאחר שרק הודות לה זכו לישון בשקט לילה אחד בשנה במאי. 1- באפריל, ולהתעורר בשעה סבירה בוקר אחד בשנה ב 30- ב בהיותו אספן מצוות לשם שמיים שמר חנמוישה על ערנות גבוהה במשך כל שעות היממה, כך למשל בהיוודע, כי מי מהתושבים החזיר את נשמתו לבורא, היה חנמיושה אץ לבית הקברות וממהר לחפור את הקבר באמונה שלמה כי המעשה מזכה אותו במצווה. אנשי העיירה התלוצצו על חשבונו ואמרו, שכל קבורה כזו הוסיפה שנה למניין שנות חייו. מאחר שלא ידע להשתמש בסרט מידה וחפץ זה נעדר מכליו, (חשוב לציין שחפירת הקבר כמו גם עבודותיו כנפח לא הצטיינו בדייקנות), נהג לקבוע את המידות לעבודותיו בעזרת אגודליו העקומים ואת מידותיו של הנפטר העריך לפי מידותיו שלו. כך אפוא נראה לא אחת שוכב על אדמת בית הקברות ומטביע את מידותיו על פניה. ערנותו הרבה לנעשה בעיירה ותשוקתו העזה לאסוף מצוות שיבשו את שיקול דעתו וגרמו לא אחת לאי-נעימות שלו ושל התושבים. מעשה שחזר על עצמו אירע כאשר נודע לו על זימון שערך הרופא לרעייתו וילדיו של אדם כלשהו שחלה. חנמוישה הזדרז להסיק שאדם זה עומד לעזוב את העולם והחל להפיץ ‒ זקן או צעיר ‒ את הדבר. כנהוג החלו אנשי העיירה להתקבץ בביתו של המנוח (לכאורה) וכאשר התבררה הטעות, התפזרו במבוכה גדולה. אף שלפעמים החלים "הבר מינן" (לאכזבתו של חנמוישה) ואף שרבים טענו שמדובר בסגולה לאריכות ימים, הוא ובני משפחתו לא סלחו לחנמוישה. האיש שבנה את רוב בתי העיירה היה פרויקה אברמוב, בנאי במקצועו. גם פרויקה אברמוב נהג להעיד על עצמו כקומוניסט, תארו לכם שלבתו הבכורה קרא בשם רוזה לוקסמבורג, על-שם המהפכנית 1919 המרקסיסטית פמיניסטית המפורסמת, שהייתה יהודייה ממוצא פולני ונרצחה בגרמניה בינואר לאחר כישלון מרד קומוניסטי בהנהגתה. פרויקה אברמוב היה איש נמוך קומה ושמנמן, בין חולשותיו הרבות הייתה אהבתו העזה לטיפה המרה. לעתים די קרובות כשהיה בגילופין, התיישב על אדן החלון ופצח בזמר שיכורים באידיש וברוסית כשהוא מרעים בקול בריטון אדיר. הקונצרט היה נמשך שעה או שעתיים כל עוד זרם האלכוהול בדמו. לא פעם שודרג הקונצרט לדואט עם אשתו, שתרמה את קולה הערב למופע אל מול קהל המאזינים

16