מסע החיים של לייבה

שהתגודד ליד ביתם. נסיבות השתתפותה באירוע היו תלויות בטיב העסקים שניהלה באותו יום במכולת שבבעלותה. לפרויקה אברמוב היה מפעל לייצור סודה לשתייה ומחסן לאחסון הבקבוקים. במחסן זה הוא הלין את מוישה לייב בתמורה לכך שהאחרון יסייע בידו למלא את הבקבוקים. אבל האמת הייתה הרבה יותר מורכבת, היה עליו לשכנע את מוישה לייב לישון במחסן והוא עשה זאת מטוב לבו. מוישה לייב היה יהודי ערירי בעל גוף בנוי לתלפיות שהגיע לעיירה כמו משום מקום, לא היה בכך אירוע נדיר, מפני שבימים ההם הגיעו לעיירה יהודים רבים ולא תמיד ידענו מהיכן באו ומדוע התמקמו בשטחה. בימיו הראשונים בעיירה מצא מוישה לייב תעסוקה במאפייה של אָחוּן. חיש מהר התגלה כעובד מסור ונאמן והיה אהוב על מעסיקו. חרף זאת היה לבו מלא בחששות והוא חי כל העת בחרדה עצומה מפני העתיד, שמא לא יצליח לכלכל את עצמו, ומה יקרה אם יחלה ולא יוכל לעבוד. עננת החרדה שליוותה אותו גרמה להשתבשות דעתו והוא ממש ירד מהפסים. לבי נכמר עליו גם היום. אני זוכר אותו מסתובב בעיירה לבדו, עובר מתחת לגשרונים ומשוטט ככלב עזוב. עיקר מזונו היה לחם מהמאפייה או מידי אנשים שריחמו עליו ודאגו שיאכל. רק לעתים רחוקות ניאות להכניס אל פיו מזון מבושל. לצערי לא ניתן היה להפיג את פחדיו ואת בדידותו וכך עברו עליו ימיו ולילותיו עד אשר פרויקה אברמוב הצליח להביאו לידי לינה במחסן. עוד מילה לזכותו של פרויקה אברמוב ה"קומוניסט" המושבע. זכור לי שהוא נמנה על חבורות הרוקדים . איני יודע האם 1947 בנובמבר 29- הצוהלים שחוללו ברחובות כשנודעו תוצאות ההצבעה באו"ם ב " שאמר נציג ברית המועצות בעצרת, Yes" - התרוממות הרוח שלו נבעה בשל היותו ציוני או בשל ה השגריר אנדריי גרומיקו, ואולי משתי הסיבות גם יחד. מכולת נוספת הייתה במוֹנִיגוֹטֶס, בעליה אדום השיער נקרא איצ'ה דער רוייטר (איצ'ה הג'ינג'י). איצ'ה ואשתו היו חשוכי ילדים. היא מצאה נחמה בעבודה בבית ובחנות ואילו הוא פיתח חוש הומור וזכור לי כאדם מצחיק במיוחד, שאת מלוא מרצו השקיע בניסוח מברקים. בין המברקים הרבים שיצאו תחת ידיו ישנו אחד מפורסם מאוד ובו כתב: "No voy de cuerpo voy de alma" המילים ה"פיוטיות" הללו נשלחו למכרים כשנבצר ממנו להגיע למסיבת החתונה שלהם. את מבזקי החדשות הנפוצים היום בעידן הסלולר סיפק לנו לייזר דער שוסטר, הסנדלר המיומן שלנו. לעדכונים שהגיעו לאוזניו היה טעם חדשותי-ראשוני והתושבים נהגו לעבור דרך הסנדלרייה שלו כדי להתבשם בידיעות ללא קשר למצב נעליהם. אל הררי החדשות נלווה זמר מיוחד שחיבר בעצמו על קורות העיירה ואנשיה. בעודו נוקש בפטישו על הסוליות המחוררות ומטליא פיסות עור שחוקות התנגן מפיו הזמר שרקח, הן מעוּבְדוֹת והן מהמצאות פרי דמיונו. גם בימים ללא אירועים, חדשות או סיפורי רכילות משמעותיים, טרח לייזר להמציא שירים בחרוזים, מרביתם שירי זימה מתובלים בגסויות שעד עצם היום הזה גורמים לי להסמיק. באחד השירים שכתב הסנדלר המשורר שלנו הוזכרו מספר דמויות על-פי צבע שערן ועוד תכונות. ואלה מילות השיר: "הבודיע מיט הינער, ברל דער גרינער, יענקל דער רויטער, פרמן דער שוורצר און

17