מסע החיים של לייבה

העימות בינו לבין המרצה נחתם בחגיגות הבר-מצווה של הסמינריון. באירוע זה הוענקה לו תעודת הגמר שלו והוא אף זכה לקבל התנצלות. לאורך השנים היה עיקר הקשר שלי עם בֶּרֶה באמצעות מכתבים. המפגשים המעטים בינינו היו בסיום שנת הלימודים בחופשת הקיץ. מאוחר יותר כאשר גם אני עברתי לעיר הבירה, הקשר הפך כמעט יומיומי. .2013 אחי בֶּרֶה נפטר לפני ארבע שנים, בשנת הייתי בן שלוש-עשרה וחצי כשיצאתי מהבית בעקבות אחי. הבחירה נפלה על בית-ספר מקצועי שזה אך הוקם במוזסוויל, תכנית הלימודים וההכשרה התפרשו על פני ארבע שנים וכללו לימודים בתחומי נגרות, מכונאות, נפחות, מסגרות ועוד. איני זוכר את שלב האריזה לקראת המעבר, ואיני זוכר מי מהוריי, האם היה זה אבי או הייתה זו אמי שנסעו אתי למוזסוויל. הגעתי לבית משפחת חרובסקי המשפחה שאצלה התארח גם אחי בזמנו והדבר הקל 1942 בשנת במידת מה על המעבר והניתוק ממשפחתי. למשפחת חרובסקי היה בית גדול עם חצר ענקית ובה גן ירק מטופח. ירקות הגינה מילאו חלק חשוב בקערת הסלט, והבצל הירוק שהיה אהוב במיוחד על בני הבית כיכב בה. אני זוכר שבימי ראשון בבוקר נהגה כל המשפחה להיסב לארוחת בוקר משותפת והשולחן היה מלא כל טוב. את טעמו של ה"אשל" הטרי שהוכן בבית ונמזג לקערית השבחתי בהוסיפי לו רצועות בצל ירוק, כשאבי המשפחה עומד מאחוריי ומדרבן אותי להוסיף עוד. הייתי ילד שקט, ביישן ושתקן. לא הייתי תלמיד טוב, אבל הייתי מה שנקרא "ילד טוב" והרגשתי בביתם של החרובסקים כמו בן בית. באותם ימים סבלתי מכאבי ראש מציקים, אֵם המשפחה הסיקה שהשתלטה עליי עין הרע והייתה "מטפלת" בי בעזרת טקס מסורתי כלשהו שהכירה לגירוש רעות חולות. הכאבים חלפו כלעומת שבאו עד ההתקף הבא וטקס הגירוש חזר על עצמו. עזבתי את בית משפחת חרובסקי כעבור שנה. הציפיות שהיו לי מבית הספר לא התממשו. הרגשתי שאינני לומד ואינני מתקדם. לאחר התייעצות עם הוריי שהבינו ללבי, עברתי ללמוד בעיר רָפַאֵלַה שם פעל בית-ספר מקצועי ותיק ומבוסס. והפכה לבירת פרובינציית 1913- רָפַאֵלַה הייתה מושבת מהגרים איטלקים שקיבלה מעמד של עיר כבר ב ] הסחר בדגנים הצטמצם בכל 1914[ סנטה פה בארגנטינה. החל מתקופת מלחמת העולם הראשונה רחבי העולם. אוכלוסיית רָפַאֵלַה, שעד אז התבססה כמעט כולה על חקלאות, עברה לעסוק בתעשייה והמקום הפך להיות מרכז כלכלי אזורי. הלימודים היו מספקים, הסדנאות היו מאובזרות בכלי העבודה הנחוצים שלא כמו בבית הספר הקודם. ניתן לומר שברָפַאֵלַה רכשתי את היסודות המקצועיים שליוו אותי בהמשך חיי. אני זוכר שבסגל המורים של בית הספר היה מורה גרמני נאצי שהשרה אווירה רעה ומפחידה ולעומתו היה מורה איטלקי מסביר פנים. המחנך האיטלקי נחקק בזכרוני, הוא הקדיש חלק מהשיעור להטפה נגד גזענות והזהיר אותנו מפני מעלליו העתידיים של המורה הנאצי.

23