מסע החיים של לייבה
התגוררתי ברָפַאֵלַה במשך שלוש שנים. החיים בשנה הראשונה לא היו מושלמים, רחוק מכך אפילו. היה לי מקום ללון והיה לי מקום לאכול, מעבר לכך לא קיבלתי שם מאום. הסתגלתי לחיות בצמצום ולא חסר לי דבר, ממילא לא הייתה לי אפשרות כספית לפנק את עצמי. הפינוקים היחידים שזכיתי לקבל היו בעת ביקוריי בבית הוריי. נהגתי לנסוע הביתה אחת לשבועיים-שלושה והביקורים הללו השיבו את נפשי וחיזקו את רוחי. הבטתי קדימה, חיפשתי ערך ועניין וביקשתי להתקדם בלימודים. בסיום שלוש שנות לימוד ברָפַאֵלַה בהיותי בן שמונה-עשרה עברתי להתגורר בעיירה סוֹנְצָ'אלֵס. האווירה במקום הייתה נחמדה מאוד, כל העובדים היו די מבוגרים, גם כאן כמו ברָפַאֵלַה כמעט כולם היו מהגרים או בני מהגרים ממוצא איטלקי מאזור פיימונטה באיטליה. באותה תקופה התפתחה העיירה בקצב מהיר הודות למפעל החמאה שפעל בה וסיפק מקומות עבודה רבים. כל הפנסיונים היו מלאים עד אפס מקום, גם אני הייתי זקוק למקום לינה. הלכתי לבית המלון שאת בעליו הכרתי מהפעמים בהם עצרנו עצירת ביניים בדרך מהלימודים הביתה. בעל המלון הציע לי מיד חדר ללון בו, אך סירב לאפשר לי לסעוד במלון. התעקשתי על כך משום שהיה לי חשוב לדעת שאני מסודר ואין לי דאגות בחיפוש יומיומי אחר מקום לסעוד. רציתי להיות פנוי מטרדות אלה ולהשקיע את זמני ומרצי בעבודה. בעל המלון אמר לי, "את התבשיל שאני מגיש היום התחלתי להכין לפני שנה. בכל יום אני מוסיף לו עוד משהו. עיקר הסועדים שלי הם נהגי המשאיות הרעבים שעוצרים בדרך וממשיכים מיד הלאה. אין להם תלונות. ואם יש, הם כבר הרחק מכאן." התשובה שלו שכנעה אותי לוותר על השירות שביקשתי. כבר ביום המחרת עזבתי את המלון ולשמחתי מצאתי מקום לינה באחד הפנסיונים. שם התגלתה בעיה בארוחת ‒ אחרת שקשורה באוכל; בפנסיון זה נהגו להגיש מדי יום כבד בקר מטוגן עם בצל בשומן הערב או הצהריים. למנה זו לא היה תחליף ואחרי זמן קצר נמנעתי לאוכלה. לאחר זמן מה של הימנעות נאלצתי להדק את חגורת המכנסיים שלי, פניי כחשו וכשנשקלתי גיליתי שהשלתי תשעה ק"ג ממשקלי. או אז פניתי לאחראי על כלכלת הסועדים בפנסיון והודעתי שעליו לדאוג להכין עבורי מזון אחר. ההודעה שלי עשתה את שלה והאיש לקח את בקשתי לתשומת לבו, אבל מאז נותרה בי תחושת סלידה ועד היום אינני מסוגל לאכול כבד. בסוֹנְצָ'אלֵס מצאתי עבודה במפעל שייצר חמאה, ריבת חלב וגבינות. מפעל זה היה חלק מקואופרטיב גדול בבעלות חקלאים. חומר הגלם העיקרי עליו התבסס המפעל היה שמנת שיוצרה בקואופרטיבים אחרים קטנים יותר. הייתה זו שרשרת ייצור שהחלה במשקים חקלאיים שפרנסתם הייתה מענף הרפת. הם הביאו את החלב, האחרים הפרידו את החלב וייצרו שמנת והשמנת הגיעה אלינו ועוּבְּדה לחמאה ולמוצרים נוספים. התקבלתי לעבוד כחרט, חרטות היה אחד המקצועות להם הוכשרתי בלימודיי, אך הסתבר שלא הייתי מוכשר דיי לבצע את המטלות הדרושות. הייתי חסר ניסיון ולא הייתי מהיר מספיק. כאשר הציעו לי לעבור למחלקת מנועי דיזל, שהיו מפורקים בערימות על הרצפה אורו עיניי. מה שאולי לאדם אחר היה נראה כערימה מאובקת של חלקי מתכת קסם לי מאוד. כשמנהל העבודה הציע לי "כלי עבודה", שמחתי. ומה היו אותם כלים? מטאטא ויעה. היה עליי למיין את החלקים הרבים והשונים שהיו מפוזרים באולם הגדול ולאחד אותם ליד המנוע
24
Made with FlippingBook Learn more on our blog