סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
היה מצויד בארובה ובדלת, ובימי החורף אהבתי להניח תפוח עץ בתוך פתח התנור עד שהיה הופך לתפוח עץ אפוי, כך שהיה לי מעדן חורפי של ממש. להוריי היו הרבה חברים ומכרים מקרב הקהילה היהודית, אך רובם לא הגיעו להתארח אצלנו, אלא היו נפגשים באירועים חברתיים ותרבותיים שונים מחוץ לבית, בספריית בית הספר ובבתי קפה. אמי הייתה מיודדת מאוד עם שכנתנו הצ'כית, איתה נהגה לשוחח בגרמנית. מדי פעם היו מגיעים לביקור קרובים מצד אמי שהתגוררו בסראייבו - סבתי ודודתי מצד אבי. מעלות 20- בחורף הייתה הטמפרטורה צונחת לעתים עד ל מתחת לאפס והמים היו קופאים בצינורות המתכת. במקרים כאלה היינו שופכים מים חמים על הצינור ומקווים לטוב – אם היה לנו מזל, הדבר היה מביא להפשרת המים, ועם קצת פחות מזל – הצינור היה מתפוצץ כתוצאה מהבדלי הטמפרטורה וצריך היה להחליף אותו. בימים כאלה היינו נאלצים ללכת למשאבה שבקצה הרחוב כדי להביא מים הביתה. אחר כך היינו מתקנים את הצנרת ומשאירים את מים זורמים כל היום וכל הלילה, שלא יקפאו בצינורות. העיירה שכנה סמוך לשני מקורות מים – דרינה ורְזְבּ, ובקיץ שררה לחות גדולה בגלל הקרבה לשניהם. מסלול הזרימה של הדרינה היה פתלתל וכשמישהו התנהג בעקשנות היו אומרים, "אי אפשר ליישר את דרינה", כלומר, הוא מפגין עקשנות שאי אפשר ליישר אותה. רזב, הנחל השני, היה מתמלא מים בחורף ורדוד מאוד בימי הקיץ. יש לי תמונת ילדות מגיל עשר, כשהלכנו לרְזְבּ כדי לערוך פיקניק. דודתי באה מצדו האחד של הנחל ואמי מהצד השני. אימא חששה שבגד הים שלי יירטב ורצתה לקחת אותי על הגב, ואני סירבתי בתוקף – הייתי בת עשר, גדולה יותר מאימא, מה פתאום שהיא תיקח אותי על הגב? לכן ברחתי ממנה וחציתי את הנחל, שמימיו הגיעו לי עד הברכיים. אימא שלי התרגזה וחזרה עם צילה הביתה, ובתמונה שנותרה לי
12
Made with FlippingBook HTML5