סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
מחרתיים בבלגראד וחוזר חלילה. בסופו של דבר היא התגרשה ממנו ואף דאגה לכך שבתם לא תדע מי היה אביה, אולם צחוק הגורל - הבת, פלורִי יָגודָה, גדלה והפכה להיות זמרת מפורסמת , המופיעה ברחבי העולם. בשונה מהמצוין בערך הוויקיפדיה שלה, , בשם פאפו ולא קביליו, 1926- ולא ב 1923 פלורי נולדה בשנת שכן בעלה השני של אמה אימץ אותה כשהייתה בת ארבע. במשך שנים אמרו לה, "יש לך בת דודה בישראל, אתן מאח ואחות" אולם היא עמדה בסירובה ליצור קשר ואמרה, "אני לא רוצה לדעת. אבא שלי לא רצה להכיר אותי ואני לא רוצה להכיר את המשפחה" אמנם אני מחשיבה כל קרוב משפחה כאילו היה אוצר יקר, אך בשלב מסוים נאלצתי לוותר. רק לאחר שאמה נפטרה, נודע לפלורי מי היה אביה ולמה אמה עזבה אותו, והיא אמרה, "והנה, היום גם אני זמרת. גם אני עוזבת את הילדים, עוזבת הכול ונוסעת להופיע." לימים היא שלחה לי מכתב מאמריקה ושאלה אם יש לי תמונה של אביה, ואני שלחתי לה תמונה של הדוד עם אשתו השנייה פאולה ובתם קָטִיצָה. עד היום אני לא יודעת מה עלה בגורלם, אולם יש לי תחושה שהם נשארו בחיים. כבר ציינתי שלאבי הייתה חנות אותה ניהל בתחילה עם אחיו ובהמשך לבדו. זה היה מעין כלבו ששימש למכירת פריטים שונים, ממחטים ועד מלח אדום. המלח האדום נועד לבעלי חיים, והיות שהיה זול בהרבה מהמלח הלבן, הצבע שימש כדי להבדיל בין השניים. אהבתי לבקר את אבי בחנות. מדי יום עם סיום הלימודים הייתי ממהרת לשם ומבלה שעות בחברתו, מכינה שיעורים ומתבוננת בלקוחות השונים שנכנסו לחנות. ביליתי שם יותר מאשר בבית. כך היה עד כיתה ד'. לאחר מכן התחלתי ללמוד בבית ספר לבנות, והביקורים בחנות של אבי פסקו. לא אהבתי את בית הספר החדש. למדתי לסרוג שם גרביים, כפפות, כל מיני רקמות, אבל השיעור האהוב עליי היה ונותר שיעור היסטוריה, ועד היום אני זוכרת תאריכים היטב. במתמטיקה וגאומטריה, לעומת זאת, הייתי חלשה למדי. הצלחתי איכשהו לבצע תרגילי חיבור-חיסור, אבל בחישוב באחוזים אני לא שולטת נבנה בית ספר על-יסודי חדש. שנת 1939 עד היום. בשנת
15
Made with FlippingBook HTML5