סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
בעקבותיו. בתחתית המדרון עברה רכבת, ואילו הייתי מתקדמת עוד קצת, הייתי נדרסת תחת גלגליה. למרבה המזל, מישהו תפס אותי ברגע האחרון ממש והציל את חיי, אבל בעקבות התפיסה הזו הרגל שוב יצאה מהמקום. הניסיונות ליישר את הרגל בעזרת שקי חול לא עלו יפה, ולא הייתה ברירה אלא לגבס את הרגל מחדש. וכך, במקום ללמוד בכיתה ב' בבית הספר, העברתי את שנת הלימודים בשכיבה במרפסת הבית. חברים מבית הספר היו מגיעים לבקר אותי אחרי הלימודים, אבל כמה כבר אפשר לשחק עם ילדה ששוכבת? כך שלצערי אלה היו ביקורים קצרים למדי. החברים הטובים שלי ביותר באותה תקופה היו הספרים. קראתי הכול והמון, ובמיוחד אהבתי את אגדות האחים גרים, שהיו מאוד רווחות בזמנו, ובהם כיפה אדומה, סינדרלה ושלגיה. בעיירה שלנו התגוררה משפחה יהודית עשירה, שילדיהם כבר בגרו ולא נזקקו יותר לספרי הילדות שלהם, והם נהגו להשאיל לי ספרים בחפץ לב כי ידעו שאשמור עליהם היטב. עד היום אני לא אוהבת לעשות "אוזני חמור" בספר וגם אז כשהייתי קוראת ועושה הפסקה הייתי מניחה פיסת נייר שתשמש לי כסימניה. אמי הייתה הולכת אליהם הביתה ובכל פעם חוזרת עם ארבעה- חמישה ספרים עבורי, ולאחר שהייתי מסיימת הייתה מחזירה אותם ולוקחת אחרים. מהמשפחה הזו, שהייתה נדיבה כל כך כלפיי, שרדו את המלחמה רק הבן ואחת הבנות.
יחס הקהילה והמשפחה לדת
רב הקהילה האחרון בעיירתנו נקרא ליאון מאסטרו. כהונתו , אז נרצח אלכסנדר מלך יוגוסלביה 1934 הסתיימה בשנת בידי מתנקש, בעת ביקור במרסיי, שככול הנראה פעל בשליחות הבדלנים היוגוסלביים, האוסטשים. זכור לי היטב איך הרב עמד בבית הכנסת ובישר לנו בסערת רגשות, "הרגו את המלך, הרגו את המלך!" בתום מילותיו אלה הוא נפל, ויותר לא שימש כרב אצלנו. ממה שנודע לנו, הוא עבר התמוטטות עצבים בעקבות האירוע.
17
Made with FlippingBook HTML5