סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
רב נוסף בשם לוי שהה לימים יחד עמנו במחנה ברגן-בלזן. אותו לוי היה יותר קומוניסט מאשר איש דת. הוא אמנם סיים את לימודי הרבנות בלחץ אביו, אבל העדיף לקרוא ספרות קומוניסטית על פני ספרי דת. ערב אחד, אבי שמע ברדיו ידיעה על היחס לו זוכים הקומוניסטים מצד הכובשים הגרמנים והוא הלך לבית הכנסת, שרף את כל הספרים של הרב ואת האפר הביא הביתה ופיזר אצלנו בגינה, מחשש שאם הגרמנים אכן ייכנסו לעיירה, הם יאשימו את כל היהודים בקומוניזם. הרב לוי שרד את המלחמה ולימים אף מונה לקונסול יוגוסלביה ביוון תחת משטר טיטו. יהודי העיירה שלנו נחלקו לספרדים ואשכנזים ומשפחתי, שנמנתה על הספרדים, נהגה לחגוג את חגי ישראל בהתאם, לפי המסורת של מגורשי ספרד. כך למשל, בראש השנה נהוג היה שלא לאכול ארוחת בוקר אלא לשהות בבית הכנסת, ורק לאחר תפילת הבוקר היינו עורכים ביקור משפחות ואוכלים עוגיות. ביום השני לחג, שהיה גם יום הולדתה של סבתי ג'וּסטינה (ג'וּסטָה), נהגנו להיכנס לביתה לאחר התפילה ושם אכלנו יחדיו. כבר הזכרתי את הסוכה בגננו שעמדה על תילה כל השנה ואשר בקיץ היינו יושבים בה להתכבד בקפה ועוגה. לכבוד חג הסוכות נהגנו לקשט אותה ולאכול בה אך לא להישאר לישון, שכן חג הסוכות חל בסתיו והיה סיכוי שירדו גשמים. בחג החנוכה היינו פותחים את הדלת ומדליקים נרות בחנוכייה מאחוריה כך שלא יראו מבחוץ, זכר לתקופת האינקוויזיציה בספרד. , בננות ופירות אחרים, Jaffa את ט"ו בשבט ציינו באכילת תפוזי ואילו בחג פורים נהגנו לאכול רוּסקִיטָס (בצק ממולא אגוזים) ולחבוש מסכות על הפנים. בנוסף, הכנו פְלָאטִיקוּס, משלוחי צלחת) וחילקנו לשכנים הקרובים. = מנות (פלטה
את חג הפסח חגגנו אצל סבתי. קראנו בהגדה בעברית ובלדינו,
18
Made with FlippingBook HTML5