סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
ואכלנו מָסַאס, מעין פחזניות חלולות עשויות קמח (מחיטה שמורה) וביצים. המצות התקבלו מזאגרב והן היו עגולות וגדולות, בשונה מהמצות המרובעות הנהוגות בישראל. מדי חג שבועות הייתה אמי מכינה מונטֵזיקוּס, מעין לחמנייה הר) עם "מדרגות" בצד האחד = מתוקה דמוית חרוט (מונטה כאשר בצד שכנגד היו "לוחות הברית - עשרת הדיברות". כמו כן הוסיפו קישוטים בצורות ציוריות שונות – שופר, מגן דוד, שיבולת וסמלי חג אחרים. מאכל מקובל נוסף היה "רוז-דֶה-לֶצִ'י" – תבשיל אורז טחון בחלב או מים עם סוכר ומקושט בקינמון בדמות מגן-דוד, ובתוכו המילה "ציון", ואילו בתשעה באב סופר על זִיד פּלָאצָ'ה, "קיר הבכי" (הכותל המערבי) והרס בית המקדש. על כל אלה נוסף מה שכונה "התקופה" – יום מסוים בחודש יולי שבמהלכו נאסר על היהודים הספרדים לשתות מים במשך שעתיים אחר הצהריים. בין הוריי, אמי הייתה אדוקה בדתה יותר מאבי, אבל ידעה גם להפגין גמישות לעתים, כפי שממחיש המקרה הבא. אבי סבל מהצטברות של מים בריאות, תוצאה של שהותו הממושכת בקור הרוסי. אחת לכמה חודשים הוא נאלץ לנסוע לבית החולים בבלגראד ולשהות בו כמה ימים במהלכם שאבו את הנוזלים מריאותיו, אבל מהר למדי הם היו חוזרים ומקשים עליו את הנשימה. אבי היה מעשן קל, לא יותר מחמש סיגריות ביום: עד ארוחת הצהריים הוא לא עישן כלל. אחר הצהריים נהג לעשן סיגריה עם הקפה. אחר כך, אם מכר היה מגיע לביקור בחנות, הם היו יושבים לשתות קפה והוא היה מעשן סיגריה נוספת, ואחרי ארוחת הערב היה מגיע תור הסיגריה האחרונה של היום, כך שאני מתקשה להאמין שזו הייתה הסיבה לבעיה. למזלו של אבי, היה רופא שאמר לו, "אתה רוצה להיפטר מהמים האלה אחת ולתמיד? הרי שואבים לך אותם וכל פעם הם חוזרים. אני יודע
19
Made with FlippingBook HTML5