סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

- שנה גורלית 1938

חיינו בשקט ובשלווה עם שכנינו המוסלמים והנוצרים, 1938 עד שנת אולם בשנה זו חלה תפנית. לראשונה בחיי התחלנו להרגיש באנטישמיות. קודם כל יצאה גזירה שאסרה על יהודים המשלמים מס הכנסה מעבר לרף מסוים ללכת לבית הספר על יסודי, והחלו לבדוק בציציות כל דיווח על מיסים של יהודים כדי לוודא שהם אינם מעלימים מס מהמדינה. הדבר אמנם לא נגע ישירות אלינו מכיוון שהכנסותינו היו הרבה מתחת לרף שנקבע, אבל יכולנו לחוש את הרוחות הרעות מנשבות סביבנו. בשנה זו, כאמור, נחנך בית החרושת לנשק ובעיירה נוספו איש. לאור זאת ולאור מצב הכלכלי השכרנו חדר 3,000 - כ לשניים מהעובדים. מדי בוקר נהגה אמי לאפות עבורם בּוּאִיקוּס – מעין לחמניות קטנות. באותה תקופה נאסר עלינו להחזיק עוזרת. מכיוון שאחד מתפקידיה של העוזרת שלנו היה לדאוג לא רק לכביסה המשפחתית אלא גם לזו של דיירי המשנה שלנו, ואמי נמוכת הקומה והחלשה התקשתה לעשות זאת, התפקיד נפל עליי. אחת לשבוע הייתי מכבסת את בגדי הדיירים ומחליפה עבורם מצעים. אלה היו סדינים מבד כותנה אמריקאי שצריך היה גם לעמלן וגם מעלות מתחת 20- לגהץ. בחורף הטמפרטורה ירדה לעתים ל לאפס. ברגע שהייתי תולה את המצעים לייבוש, הם היו מתכסים קרח ונדבקים, וכאשר הייתי מנסה להוריד אותם בשעות הערב, הייתי מגלה שהדבר בלתי אפשרי. אם הייתי מותחת את הבד יתר על המידה הוא היה נקרע לעתים, ולא יכולתי להשאיר את הכביסה תלויה למשך הלילה כי הערפל או השלג היו גורמים לה להירטב בשנית. פעולת הכביסה עצמה לא הייתה קשה במיוחד; אימא הייתה מחממת את המים ואני שפשפתי את הכבסים על גבי לוח מיוחד. אלא שברגע שהוצאתי אותם מהמים הם היו קופאים, ואיתם כפות הידיים שלי. זה היה קשה, אבל לא הייתה לי ברירה.

24