סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

החדשות ששמענו ברדיו לא היו מעודדות. פעמיים הלכתי להקשיב להן יחד עם בני משפחתי, ובשני המקרים קיבלתי חום גבוה כתוצאה מהפחד שהתעורר בי. מאז ומתמיד זו הייתה התגובה שלי לחדשות מפחידות קשה; אפילו כשסיפרו על כלב חולה כלבת שהסתובב באזור, נבהלתי ומיד העליתי חום. שמענו ברדיו על מה שקרה באוסטריה, את 1938- כבר ב הלמות המגפיים של החיילים הנאצים צועדים ברחובות. עד היום זהו צליל שמחריד אותי משלוותי ואף עלול לגרום לי להתעורר בבעתה באמצע הלילה. מצבה של אמי היה גרוע יותר. תחת עומס העבודות והלחץ הנפשי והכלכלי, חלתה אמי בדיכאון. היא הרבתה לבכות ולישון ובלילות הייתה יוצאת לשוטט בעיירה, ואבי שדאג לשלומה שלח אחריה שוטר-בלש ושילם לו כדי שיוודא שאינה מזיקה לעצמה. היא תמיד שבה הביתה משיטוטיה הליליים. לילה אחד חזרה וסיפרה לנו כי ראתה אור פולארי בשמיים וחזתה את בוא המלחמה. והמלחמה אכן הגיעה. אמנם בעבר חתמה יוגוסלביה על הסכם עם הגרמנים, אולם בסוף יצא המלך פטר בן השמונה עשרה לרחובות 1941 חודש מרץ Bolje Rat!" כשהוא מלווה בהמונים ויחד הם מריעים כאיש אחד " – "עדיפה מלחמה על הסכם כניעה עם הגרמנים!" Nego Pakt באפריל אכן פרצה המלחמה. הגרמנים הפציצו את 6- ב בלגראד והמשיכו להתקדם כשתוך מספר ימים הם כובשים אתהארץ כולהללאקושי, מכיוון שסרביההייתהחלשה והקרואטים, שרצו בשלטון הגרמני, מיהרו להיכנע. הגרמנים שהו ביוגוסלביה , שאז התחילה המלחמה בברית המועצות, 1941 מאפריל עד ליולי והגרמנים נסעו לרוסיה כשהם לוקחים עמם מקרב המוסלמים את אלו שהתנדבו להילחם לצידם. כך נותרנו בחודשים יולי-אוגוסט תחת האוסטאשים, שנודעו ברצחנותם ואשר חיפשו כל תירוץ אפשרי לתפוס בני ערובה, הן מקרב הסרבים והן מקרב היהודים.

השתכנו בביתנו, מבלי לשאול לרשותנו, קצין 1941 באפריל

25