סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

הבריחה למונטנגרו

תחת השלטון 1943 ועד מאי 1942 בפּריבוי שהינו מדצמבר האיטלקי. התגוררנו במבנה ששכרנו מתושבי הכפר המוסלמי, חדר אחד לכל אחת מעשרים המשפחות שהיינו. כשהודיעו לנו האיטלקים כי הם עוזבים, עזבנו יחד עימם תוך שימוש במשאיות שסיפקו לנו, כשאנו נוסעים לכיוון דרום. כשהגענו לעיר בָּר סירב קצין העיר להניח לנו להישאר בטענה שאין מקום עבור כולנו, וכך נשארו שם רק הרופא, ד"ר עובדיה, אשתו ובתו, ואילו אנו הנותרים חצינו למחרת את אגם סקָאדָר .1944 ועד פברואר 1943 והגענו לפּודְגורִיצָה, שם שהינו ממאי באופן רשמי ניתן אישור בכתב של האפיפיור פיוס השנים עשר, אשר התיר לנו לעבור לאיטליה יחד עם הצבא האיטלקי. מדובר בעובדה מפתיעה, שכן הכנסייה הנוצרית נמנעה לרוב מלגנות את רדיפת היהודים או לנסות להגן עליהם במהלך המלחמה. אולם לא הספקנו לנצל אותו היות שאיטליה נכנעה . במקביל, הצבא הגרמני נסוג מיוון 1943 בספטמבר 8- ב דרך אלבניה צפונה, והגרמנים שבו אותנו יחד עם החיילים האיטלקים. כל הגברים, כולל השבויים האיטלקים, אולצו לעבוד בסלילת כבישים ובעבודות פרך נוספות. במהלך התקופה הזו המשכנו לגור בבתים ששכרנו. אבי חויב לגשת פעמיים בשבוע ולהירשם אצל קצין העיר הגרמני, והמזון היה בדוחק. על אף האיסור החמור, אבי הסתכן והחזיק במכשיר רדיו אותו נהג לפרק ולהסתיר בשקית תחת קרש השירותים. בלילה, לאחר לכתנו לישון, היה אבי מרכיב את המכשיר ומאזין לחדשות "קול אמריקה". את המידע ששמע העביר לידיעת הפרטיזנים. הודות למכשיר הרדיו ידענו שהסכנה מתקרבת ושהגרמנים ייקחו אותנו צפונה ולפיכך ישנו בבגדינו, מוכנים לתנועה בכל שעה.

נכלאנו בבית סוהר בפודגוריצה 1944 בפברואר 12- ואכן, ב

32