סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

המפגש עם ליאון, בעלי

במהלך ארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות הלכנו לבקר חברה של מדיקה מהמחנות, פלורה אשכנזי שמה. שם פגשתי גם את מי שתהיה לעתיד גיסתי, ג'ויָה, ואת בעלה בינקו (בנימין) אבינון, שהיו הורים לתינוקת מתוקה בת שנה שנקראה נָדָה (במשמעות "תקוה" ולימים שינתה שמה ל"נאוה"). נדה כבשה את לבי, וכשג'ויה הבחינה עד כמה אני אוהבת ילדים היא הציעה שנבוא לבקר בביתה. ואכן, הלכתי לבקר אותם בספטמבר ושם פגשתי את ליאון, אחיו של בעלה, שהיה חייל של טיטו ובא לבקר בביתם כשהוא לבוש מדים. ליאון הזמין אותי לצאת לטייל וכבר באותו טיול רגלי שאל אותי, "את רוצה להתחתן?" על אף ההיכרות הקצרה הרגשתי כלפיו קרבה מסוימת, ואת משפחתו כבר הכרתי ואהבתי. לכך נוספה העובדה שלא רציתי להיות למעמסה על משפחתה של מדיקה, וידעתי שלא אוכל להתפרנס באוקטובר נישאנו, 1- לבדי ללא השכלה. לכן אמרתי "כן", וב ליאון ואני. זה לא היה מאורע חגיגי. באתי בבגדים שלגופי לקצין העיר, ושם נרשמנו כנשואים. עד אז עמדה משכורתו של ליאון דינר בלבד לחודש, ולאחר הנישואין עלתה משכורתו 200 על 18- דינר במטרה לאפשר לנו את קיום המשפחה. ב 1,000- ל התחתנו בבית הכנסת על פי ההלכה היהודית 1945 בנובמבר ונרשמנו כזוג נשוי בספרי הקהילה היהודית. הפעם הצליחה ג'ויה להשיג עבורי בד וכך לבשתי לאירוע שמלה ירוקה שהוסיפה נופך מעט חגיגי לאירוע. בתקופה זו חולקו תלושי הקצבה למזון. קצבת כמות הדגנים לקמח הייתה מוגבלת וקטנה מהכמות הנדרשת. את תלוש קצבת הקמח היינו מוסרים למאפייה, ומידי יום ניגשנו לקבל את כיכר הלחם שנאפה עבורנו. כתשלום נהגה המאפייה לקחת מאיתנו אחוז מסוים מהקמח.

49