סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

הקדמה

רוב חיי לא ידעתי הרבה על חוויותיה של אמי, גיזלה, בזמן השואה. בדומה לבתים רבים של ניצולי שואה, גם בביתנו לא נטו לדבר על אותן שנים קשות ואני לא שאלתי. כילד הייתי "תם שאינו יודע לשאול" ובבגרותי חשתי בכאב שהשאלות מעוררות ונמנעתי מה ־ נושא. אמי בחרה להשאיר את העבר מאחור, להתמקד בבניית חייה החדשים בארץ ישראל ולהעניק לי ילדות שמחה ונורמלית ככל הניתן. הופיע הסדק הראשון בחומת 2003 אלא שהשנים חלפו, ובשנת השתיקה. הדבר אירע עם גילויו של קבר אחים בגרמניה, בו היה קבור סבי, אביה של אמי. הגילוי הזה הוביל לנסיעה שלנו לגרמניה, נסיעה שבמהלכה החלה אמי לספר, טיפין טיפין, את קורותיה. הסדק התר ־ חב עם שובנו ארצה ואמי, שמצאה את עצמה רדופה בידי הזיכרונות שהדחיקה כל אותן שנים, פנתה לטיפול בעמותת "עמך", המתמחה בטיפול בניצולי שואה ובבני הדור השני. בהמשך אף נאותה לדבר מול קהל במפגשי "זיכרון בסלון", במהלכם סיפרה לא רק על קורותיה אלא גם על ההיסטוריה וההווי הפחות מוכר של יהדות יוגוסלביה באותן שנים. במהלך המפגש השני של "זיכרון בסלון", אשר נערך השנה, שמתי לב שאמי שוכחת פה ושם שמות ותאריכים. הדבר היה לא אופייני לה, מכיוון שתמיד הייתה בעלת זיכרון יוצא דופן, טוב בהרבה אף מזה של צעירי משפחתנו. בעקבות המפגש הזה עלה בראשי הרעיון להעלות את קורותיה של אמי על הכתב כל עוד זיכרונה שמור עמה. מסיבות מובנות, סיפורה הינו בעל חשיבות רבה עבורנו, בני משפחתה. אולם אני מקווה ומאמין כי גם קוראים שאינם מכירים אותה באופן אישי, ייחשפו דרך מילותיה לסיפור של שואה ותקומה ולהיכרות עם השואה הפחות מוכרת של יהדות יוגוסלביה.

2019 , שמואל אבינון

5

Made with FlippingBook HTML5