סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

)1948 השייט באנייה לישראל (דצמבר

קפלוס, האנייה שהובילה אותנו ארצה, שימשה בעבר להברחת עודפי נשק אמריקאים ארצה, במסגרת עסקה שרקם בן גוריון להגנה על היישוב העברי בארץ. במרתפי האנייה שכן מחסן הנשק, שהתגלה כמיושן ובדיעבד אף גרם לתאונות רבות. בקומה שמעל שוכנו פרות, ובקומת הסיפון היה אולם גדול עם פליטים אשר 2,000- מיטות שלש קומות עבורנו, העולים. כ רוכזו בזאגרב והועברו לנמל קופָּר ברכבת והועלו לאנייה - בצד האחד הוכנסה הקבוצה מבוסניה וקרואטיה, ובצד האחר - הקבוצה ממקדוניה וסרביה. עם עלותנו לאנייה חולק לכולנו מזון. חלקנו הבאנו עמנו אוכל להפלגה, אולם רב האנייה הורה לנו לזרוק אותו לים מטעמי כשרות וכך עשינו, במה שעתיד היה להתברר כטעות, שכן השייט, שאמור היה להימשך ארבעה ימים, התארך ונמשך כשלושה עשר ימים בעקבות תקלה טכנית. מכיוון שהים היה סוער, לא יכלו האוניות האחרות להתקרב ולחדש את האספקה שלנו וכך נותרנו ללא כמות מספקת של מזון לשאר ההפלגה. ואנו נאלצנו ללקט פירורים מהמעט שנשאר כדי ששמואל בן השנתיים וחצי לא ירעב. זו הייתה הפלגה קשה ומתוחה. תחת סכנת הטביעה שריחפה מעלינו, ריכזו את הילדים סמוך למלחים שהיו מוכנים לפעולת הצלה, אולם מרגע שתיקנו את האנייה, המשיכה ההפלגה כמתוכנן ולא ארכה עוד זמן רב. בדצמבר, ומכיוון 25- הגענו לחופי ישראל בבוקר יום שבת ה שלא ניתן היה לרדת מהאנייה בשבת ואי אפשר היה לצאת בשעות הלילה, נשארנו עליה יום נוסף. ביום ראשון ירדנו מהאנייה בנמל חיפה, שם רשמו אותנו ונתנו לנו תעודות זהות ואז העלו אותנו על משאיות שלקחו אותנו למחנה העולים בבאר יעקב. זו הייתה נסיעה קשה מכיוון שלא היו מקומות ישיבה וכך נאלצנו לנסוע כשאנו מצטופפים כמו סרדינים. ביד אחת נאחזתי במה שיכולתי למצוא, וביד השנייה החזקתי את

53

Made with FlippingBook HTML5