סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
פתיליה וסיר כדי שאוכל לבשל, ואני נהגתי לעשות זאת מחוץ לצריף בגלל אילוצי המקום. הימים היו ימי הקיץ החמים והצינור שסיפק לנו מים לא עבר מתחת לאדמה, ולכן סיפק במשך היום מים רותחים בלבד. את המים הרותחים הללו נהגנו לקרר ב"מקרר" שהיה לנו בזמנו – ארגז ובו בלוק קרח – על מנת שנוכל להשתמש בהם לרחצה ולשתייה. היינו מתרחצים בעיקר בלילה, אחרי שהמים בצינור כבר הספיקו להתקרר. לעומת זאת, בחורף היה צריך לחמם את המים על פתיליה. נוסף על הכול, הצריף שרץ פשפשים ואחת לשבוע-שבועיים היה עלינו לפנות אותו. היינו הולכים לקיבוץ אפעל, היכן שכיום נמצאת רמת אפעל, וממתינים אצל גיסי בינקו, בזמן שהדבירו את הפשפשים אצלנו. אלה לא היו חיים קלים כלל, ועם זאת, אחרי שנים של בריחה ונדודים, הערכתי את העובדה שסוף סוף היה לי בית, ושמחתי לצאת מבית העולים, בבאר יעקב. זמן קצר לאחר המעבר לנס ציונה נקרא ליאון בעלי לצבא, אני נשארתי לבד עם שמואל בנס ציונה. בשלב זה עדיין לא שלטתי כלל בשפה העברית. ליאון, שהיה כבד שמיעה, קלט מילים מקריות משיחות, ואילו את אוצר המילים הדל שלי רכשתי עוד במהלך לימודי הדת ביוגוסלביה: כיסא, שולחן, בית כיסא, ספסל ובית כנסת. בנוסף, הכרתי את האותיות אם כי לא ידעתי עדיין לקרוא. לא הייתה לי אפשרות ללכת לאולפן וללמוד באופן מסודר מכיוון שלא היה לי איך לשלם עבור הלימודים, וכמו כן היינו טרודים מאוד, ליאון ואני, בפרנסת המשפחה שהקמנו. בעלי עסק בכל עבודת חייטות שנדרשה – תיקונים, הפיכת צווארוני חולצה, גיהוץ ועוד, ואני עבדתי במשק בית של אחד השוטרים. לאחר מכן עבדתי בפרדס בבית חנן, בקטיף ובאריזת תפוזים ובכל עבודה מזדמנת. בשלב מסוים עבדתי בהרכבת אביזרי חשמל במפעל "טֵקרָמִיק" בנס-ציונה ואף נסעתי מנס ציונה לקטוף ענבים בלכיש - לקחו אותנו בבוקר בּקָמִיונִים, משאיות בעמידה, ובחזרה אותו הדבר. עבדתי ממש בכל עבודה שנקרתה בדרכי. העבודה היחידה שלא החזקתי בה מעמד יותר
57
Made with FlippingBook HTML5