סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

היה חורף קר כל כך שהשלוליות קפאו ברחובות, ואנחנו 1957 יצאנו מהקולנוע ונכנסנו לבית קפה בשם 'קביליו' על שם שחקן הכדורגל, שם שתיתי נס קפה חם כדי לחמם את הידיים ובעלי הזמין סאלב, מה שנקרא גם סחלב. זה היה הבילוי המועדף עלינו. אני נהניתי במיוחד מסרטים מוזיקליים, ואילו מסרטי מתח השתדלתי להימנע. לעתים לקחנו איתנו גם את שמואל. זכור לי במיוחד סרט על בית חולים שבו הראו דם ניגר, ושלושתנו קמנו ויצאנו מבית הקולנוע. בילוי נוסף שלנו היה במשחקי קלפים עם החבר'ה. ליאון היה אדם מלא חיים ואהב חברה הרבה יותר ממני, אלא שבעיית השמיעה שלו הקשתה עליו את השיחות. אני הייתי עצורה יותר ממנו ונוסף על כך, מצב רגליי מנע ממני להשתתף בפעילויות שהוא נהנה מהן. כך למשל, כאשר הוא קיבל חופשה בבית הבראה במסגרת הפיצויים ונסע גם לטבריה וגם לעין גדי, אני נשארתי בבית. באחת הפעמים כאשר ליאון נשלח למילואים בקיבוץ גלאון במסגרתם תפר שם מעילים, הוא לקח עמו לשבוע את שמואל, שחזר משם עמוס חוויות. את 1965 עם השיפור המסוים שחל במצבנו הכלכלי, החלפנו ב דירתנו בָּדירה ביפו, שבה אני מתגוררת עד היום, מזה כחמישים שנה. צילה אחותי התגוררה בתחילה בקיבוץ שער העמקים ומשם עברה לקיבוץ מעברות. נפגשנו לעתים נדירות בלבד, מכיוון שלא היה לנו כסף לנסיעות הארוכות הללו. מכיוון שלא היו לנו טלפונים, עיקר הקשר עמה התנהל באמצעות מכתבים. אבל המרחק הגיאוגרפי לא פגם לרגע בקרבה הגדולה ששררה בינינו, ובנוסף, שמואל התארח אצלה פעמים רבות בחופשות הקיץ, וזכה בדודה נהדרת שאהבה אותו מאוד. סיים שמואל את לימודיו בתיכון והתגייס לצה"ל. 1964- ב חששתי לקראת הגיוס והייתי לא שקטה גם במהלך תקופת הטירונות שלו, שארכה כחודש וחצי, אולם חששותיי התפוגגו כאשר שמואל הוצב לשרת בלשכת הגיוס וישן בבית מרבית

62

Made with FlippingBook HTML5