סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
הרופא", ובהמלצתו הוחלט לנתח אותי פעם נוספת ולהחליף את מפרקי הירך בשתי הרגליים. קיבלתי את הבשורה בקלות יחסית – זה המצב וזה הפתרון. נשים רבות שהיו איתי בשיקום שקעו בדיכאון עמוק ואני עשיתי כמיטב יכולתי לעודד אותן. הייתי אומרת להן, "קחו הכול בשמחה. זה יעבור. תספרו כמה ימים יש לכם עוד, עוד שבועיים? תספרו כל יום – יום אחד פחות, ואז תראו, הכול בסדר. הנה, עושים פיזיותרפיה, אתן כבר עומדות על הרגל." אבל רבות מהן שלקו בדיכאון, שנבע משבץ מוחי, קיבלו את המצב בצורה קשה בהרבה והתקשו להתאושש. אחת הנשים שם עבדה כרופאה במכון הפתולוגי עד שקיבלה אירוע מוחי, והיא הייתה שרויה בדיכאון קשה. הצלחנו לתקשר זו עם זו באמצעות רוסית רצוצה מעורבת במילים ביוגוסלבית ובעברית, כי היה חשוב לי להעביר לה את המסר, "תהיי שמחה, את תצאי מזה!". ניסיתי להעביר לה ולשאר הנשים את הגישה שעזרה לי לאורך חיי ושאני מאמינה בה בכול ליבי: תחשוב טוב – יהיה לך טוב. מחשבות רעות רק עושות רע בנשמה. לא טוב לך היום, אבל יהיה לך טוב מחר. אני לא מניחה לעצמי לחשוב רע. פשוט לא מאפשרת למחשבות האלה להסתנן אליי. אני מעסיקה את עצמי, מאזינה למוזיקה, סורגת, וכך גם אמרתי להן, "אל תהיו מצוברחות, תהיו קצת שמחות. תעסיקו את עצמכן כדי שהמחשבות הרעות לא יוכלו להיכנס. החיים הם לא רק היום. גם מחר יש יום ומחר יכול להיות שמח." באותו רגע הן אולי קיבלו את דבריי, אבל כעבור כמה שעות כבר היו שוב עם דמעות בעיניים. לאור ההחמרה במצב רגליי פניתי למשרד ההגירה והאוכלוסין בבקשה להעסיק עובדת זרה, וכך מזה כשתיים עשרה שנה עובדת אצלי גֶ'נִיפֶר קָנָאסָה, המכונה ג'ני בפי כולנו. ג'ני התגלתה כמטפלת נהדרת, מסורה ונעימה, והחשוב מכל – בן אדם. היא למדה במהירות להכין את התבשילים והמאפים שהפכו למסורת במשפחתנו, במיומנות שאינה נופלת משלי. בעת הביקורים המשפחתיים היא משחקת עם הנינים בהנאה, ונוכחותה מהווה תוספת נעימה לכולנו.
65
Made with FlippingBook HTML5