סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

בבוקר הטקס נסענו לטרֵבִיץ. ביקרנו בחדר ההנצחה בבית הספר המקומי ובו מפת מסלול הנסיעה של הרכבת האבודה, תמונות, ספרים ואביזרים שונים לזכר השואה. משם נסענו לבית העלמין היהודי בו נקברו היהודים שנספו במקום. במקום ניצבה אנדרטת שיש שחור דמוית קיר גדול וארוך ועליה שמות כל הנספים ברכבת האבודה חרוטים בשיש. עד היום אני מתקשה לבטא במילים את הרגשות שחלפו בי ברגע שמצאתי את שמו של אבי על המצבה. נוסף על האסירים שנספו ברכבת האבודה, קבורים בטרביץ שמונה עשר בחורים מקומיים שראו את מצבנו הירוד ורצו לעזור לנו, אלא שהם נדבקו בטיפוס, חלו ומתו. זו הזדמנות עבורי לציין את נדיבותם וטוב ליבם, אשר עלו להם בחייהם. הטקס בשִׁיפקָאו היה מרגש. שוחחתי שם עם ניצולים ובני משפחותיהם שהגיעו מהארץ. חלקם ביקרו טרם הטקס בברגן בלזן, אולם אני לא רציתי להצטרף אליהם בשום אופן. את יוצאי יוגוסלביה שבין המשתתפים הכרתי מהמחנה ומהרכבת; עם רובם שמרתי על קשר לאורך השנים, בהם העיתונאי ראול טייטלבאום שהיה בין מארגני הנסיעה. עם בודדים מביניהם היה זה המפגש הראשון מאז ימינו בבאר יעקב. פרט ליוצאי יוגוסלביה היו בטקס גם יוצאי הולנד וצרפת. כמוני, כולם היו נרגשים מאוד, חווים מחדש את שעברנו ובוכים על יקירינו שנספו. בטקס השתתפו תלמידי בית ספר תיכון מקומי, ראש העיר ושרת התרבות. שמואל בני הקריא נאום קצר, שכתב על חשיבותם של החינוך לסובלנות, קבלת האחר והעזרה ההדדית במניעתה של שואה נוספת. לאחר מכן אמרנו קדיש ואני הדלקתי נר זיכרון לזכר אבי ולזכר שאר הנספים. צבי כוכב ממשיך עד היום בחקר הרכבת האבודה. הוא מפרסם מידע על אודותיה במוזיאונים ברחבי העולם, שולח ומקבל חומר ומנהל תכתובות. יש לו עבודה רבה מאוד סביב הנושא והוא מרבה לשלוח לשמואל את החומרים בשפות השונות,

68

Made with FlippingBook HTML5