סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

העובד רון קורדונסקִי. בהתחלה חששתי להיפתח והרגשתי מועקה גדולה שליוותה אותי בתום כל פגישה, אולם עם הזמן יצרתי עם שלושתם קשרים טובים ונוכחתי שהשיחות עימם הקלו עליי עד שבהדרגה יכולתי לדבר באופן חופשי יותר וללא תחושת מחנק. אני עדיין פוחדת מרעב. הפחד להישאר בלי לחם לא נעלם - במקפיא, במקרר, תמיד יש לי ככר לחם נוספת, ליתר ביטחון. אני אומרת, "אם שום דבר אחר אז לחם וקצת מלח ואני אהיה שבעה." זה פחד שעד היום לא מרפה ממני. אני לא אכלנית גדולה ואני תמיד אומרת, "יש לי רק פה אחד ורק בטן אחת", אבל לחם מוכרח להיות. אני עדיין סובלת גם מחלומות חוזרים שבהם אני בורחת, נמלטת על חיי, גם אחרי כל השנים האלה. תת ההכרה שלי חושב כל הזמן כיצד לברוח. אבל תחושת המחנק בגרון התפוגגה מעט במשך השנים, ומדי פעם אני יכולה להעיד על עצמי שאני מרגישה שמחה של ממש.

תמונה כזו הופיעה בסיוטים שלי שגרמו לי לזנק מהמיטה בצעקות אימה ופחד

77

Made with FlippingBook HTML5