סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
עד גיל שלוש כמעט שלא הלכתי. היה להוריי אמבט גדול שבו נהגו לרחוץ אותי בלי שהגבס יירטב, ואחת לשלושה חודשים היו לוקחים אותי לבלגראד או לסראייבו, שם היו מצמצמים מעט את הרווח בין הרגליים, עד שבסופו של דבר הורידו אותו. בימי המלחמה, כשיצאנו בבהילות מהבית, הגבס הזה נשאר מאחור במרתף. ק"ג כמעט, ואילו צילה אחותי הייתה 5 נולדתי במשקל של קטנה מאוד. שתינו נולדנו בבית, אולם כשצילה נולדה הוריי כבר לא הזמינו אותה מיילדת שיילדה את אחי ז"ל ואותי, ובמקומה הזמינו רופא. גם הפעם זו הייתה לידת עכוז, אך הרופא ידע מה לעשות כדי ליילד את צילה ללא כל נזק, פרט לכך שהייתה קטנטונת. זמן קצר אחרי שצילה נולדה אמי החזיקה אותי בחיקה, והגבס שלרגליי גרם לה לפצע ולזיהום חמור בחזה. היא נאלצה לעבור שבעה ניתוחים בעקבות האירוע הזה ולא היה לה חלב כדי להניק את צילה. היום יש בשוק קורנפלור ותחליפי חלב למיניהם שמסייעים במצבים כאלה, אולם אז ידעו שמי הבישול של התירס הם אוכל מזין עבור תינוקות ולכן הוריי היו קונים כמויות גדולות של תירס ומבשלים את הקלחים כמות שהם, יחד עם השערות. ממי הבישול היו מכינים מעין תרכיז ונותנים לצילה לשתות, וזו הייתה התזונה היחידה שלה בחודשי חייה הראשונים. הקנאה שלי בצילה חלפה מהר למדי, ואני התחלתי ליהנות מהעובדה שיש לי אחות. דבר אחד מנע מאיתנו לשחק יחד – בעוד שאני הייתי מגובסת ומוגבלת בתנועה, לצילה הייתה הרבה מאוד אנרגיה. היא מיעטה לשחק בבובות או לבלות עם בנות אחרות והעדיפה להשתולל בחברת הבנים במשחקי כדורגל. כך קרה שצילה אמנם הייתה קטנה ממני, אבל היא הייתה זו ששמרה עליי. אני הייתי, אם להשתמש בביטוי הסרבי, 'כמו טיפת מים בכף יד', ואילו צילה הייתה שובבה מאוד. חודש יוני בשפה הקרואטית מכונה "לִיפָּנִי" - החודש בו פורח עץ הלִיפָּה (תרזה). צילה אהבה לטפס על גזע עץ הליפה ולקטוף
8
Made with FlippingBook HTML5