סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
כל מילה כתובה בסרבו-קרואטית, יהיו אלה ספרים או עיתונים, עבור האחרות, שכן אין בארץ ספריה בשפה הזו. בכל פעם שמישהו מיוגוסלביה הגיע לביקור בארץ, הוא היה מביא עמו כמה עיתונים. וכך היינו אוספות בדיחות, עיתונים ישנים, ספרים בשפת אמנו. כיום יש לי כאלף ספרים בבית, כי בכול פעם שחברה נפטרה, היא השאירה לי את הספרים שלה. אבל מה יעשו איתם אחריי, מי יקרא אותם? הדור הצעיר כבר קורא בעברית וכמוהם - הם למדו עברית באולפנים 1992- גם אלה שבאו ארצה ב ולא זקוקים לספרים ביוגוסלבית, כך שבבוא היום כל הירושה הזו תעבור אחר כבוד להתאחדות יוצאי יוגוסלביה ותישמר שם. עד לפני מספר שנים נהגתי להתנתק מהחדשות ומתוכניות הטלוויזיה השונות ביום השואה. לאחרונה אני כן מאזינה לסיפורים ולעדויות. יש לי נר נשמה חשמלי שדולק ברצף מדצמבר ועד מאי. מדובר בתקופה משמעותית מאוד עבורי שבמהלכה איבדתי אנשים רבים שהיו יקרים לי: דודי, אמי, סבתי, אבי. אחר כך נפטרו פה בארץ אחותי, בעלי, בן דודי. כך שמדצמבר אני מתחילה להדליק, ואני משאירה את הנר עד אחרי יום השואה ויום העצמאות, לזכר חללי צה"ל והנספים. אני ומכריי הניצולים עדיין ממעטים לדבר בינינו על מה שעברנו. אני משוחחת על כך רק עם החברה מירושלים, אחייניתו של הקאפו מברגן בלזן. בסופי השבוע אני מתארחת לרוב אצל שמואל ואלה, ואילו ימי השבוע חולפים מהר מדי. בדיוק סיימתי לסרוג וילון חדש ונותר לי רק לעמלן ולגהץ אותו לקראת התלייה וכעת אני סורגת תיק לכיסא הגלגלים שלי. יום שגרתי שלי עובר בין פתרון תשבץ, קריאת עיתונים בעברית ובסרבית, קצת גלישה באינטרנט, קצת משחקי קלפים במחשב, קצת פאזלים, ובאחת עשרה אני הולכת למיטה ואומרת, הייתי יכולה גם עד שתיים עשרה ואחת. עם כל העיסוקים האלה אני קוראת מעט פחות, ומשלימה בסופי השבוע אצל שמואל.
83
Made with FlippingBook HTML5