סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
מספּלִיט יחד עם בעלה אדוארד טאובר, בנם לֵיאו ואשתו סָנדְרָה. הייתי מאושרת.
עם המשפחה המלווה ועם משפחת טאובר במלון בזלטיבור )2016(
לאורך השנים שמרתי על קשרי חברות אמיצים עם מספר חברות קרובות, אולם חברתי הקרובה ביותר הייתה יֶלִיצָה, אשר הייתה לי כאחות. יֶלִיצָה נישאה ליאשה פינצי, אחיה של טילדה מוספיה חברתי. היא לימדה אותי רבות וחלקה איתי את האהבה העצומה לספרים. יליצה הייתה אישה שמחה וריאלית, שתמיד אמרה, "עם החברים צריך להיות שמחים, ואת הכאבים 800 והדמעות לשמור ללילה." מכיוון שהתגוררה במרחק של מטר בלבד ממני יכולנו להיפגש לעתים קרובות. פטירתה, לפני כעשר שנים, הייתה מהלומה קשה עבורי. הרגשתי שאיבדתי אחות. יליצה האמינה כי בתה לייצי (לאה), הסובלת משיתוק מוחין, תלך לעולמה מיד אחריה, והנה, חלפו עשר שנים והבת עדיין חיה. היא אמנם אינה מסוגלת לדבר או לכתוב ולכן קשה לה לתקשר, אולם היא פקחית מאוד ומבינה כמה וכמה שפות. פעמיים בשנה, לרוב ביום הולדתה וביום האזכרה של אמה, אני מכינה עבורה אוכל ביתי רך שיהיה קל ללעיסה, ונוסעת במונית לבקר אותה. מסתבר שאנחנו דומות למדי, כי בכול ביקור שלי חושבים שאני אחותה. הביקורים האלה הפכו משמעותיים מאוד עבור שתינו – שתינו מאוד שמחות האחת לקראת השנייה, ואני מרגישה שירדה לי אבן מהלב בכל מפגש כזה.
רוב חברותיי היו יוצאות יוגוסלביה בעצמן, ואנחנו דאגנו לשמור
82
Made with FlippingBook HTML5