סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
חתונה וכי לא נוכל לשבת שם.
גיזלה ומלוויה למרגלות פסלו של 2016 איוו אנדריץ' בוישגרד ב
ניצלתי את ההזדמנות לבקר חברה בשם בּוּקִיצָה רומָאנו, שהייתה עמי בברגן בלזן, ולראות את הבית בו גרתי בילדותי. לבית בן הקומה האחת בו גדלתי נוספה כעת קומה נוספת, ככול הנראה מכיוון שנפגע בהפצצות, ובחצר, במקום עצי הפרי שהוריי טיפחו, עמד כעת מבנה נוסף. הבית לא היה שייך לי מזה שנים רבות; טרם העלייה ארצה מכרתי אותו תמורת סכום זעום שהספיק לליאון ולי לרכישת הליפט בו שלחנו את חפצינו. רוני אחייני, בנה של צילה, עמד לידי והתייפח כאילו איבד אך הרגע את אמו. ניסיתי להרגיע אותו באומרי, "אל תבכה, זה כבר לא שלנו. רוצים להרוס – שיהרסו, מה אכפת לנו?" בשונה ממנו, אני לא הרגשתי שום כאב. מכרתי את הבית, סימנתי "איקס" ונגמר. בשבוע השני חזרו אחייניי ארצה ואני נשארתי עם בני, הנכדים והנינים. לקראת סוף השבוע השני הגיעה טילדה, בת דודתי
81
Made with FlippingBook HTML5