סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
שימשה הדירה שלי 2005- אני עדיין מתגוררת באותה דירה ביפו. ב כתפאורה לסרט קצר בשם "בובה שבורה" בכיכובה של השחקנית עליזה רוזן. צוות הצילום פנה אליי דרך עובדת סוציאלית שהכירה אותי. הם חיפשו בית עם ריהוט ישן ועם בוידעם, שכן באחת הסצנות מחפשים משהו ומוצאים בבוידעם בובה ישנה. האימא אומרת, "אוי, בעלי נתן לי את זה," והבתשלה אומרת, "הזבל הזה?" מתברר שהאב אנס אותה, והיא כועסת על האם ומסרבת לדבר איתה כי היא בוכה על בעלה. שמעתי ואמרתי, למה לא? וכך, במהלך ימי הצילומים אני ישבתי בחדר הקטן עם ספר בזמן שהצוות החשיך את הבית וצילם, וכשהיו מזמינים ארוחת צהריים, הם היו קוראים לי להצטרף ואני הייתי אוכלת יחד איתם. בסך הכול הם היו פה חמש או שש פעמים, וזו בהחלט הייתה חוויה. לימים הוזמנו להקרנת הבכורה שלו בקולנוע, ועד היום אני שומרת את מכתב התודה שקיבלתי מהם. , בעקבות התדרדרות במצב הניידות שלי, ביצעתי 91 בהיותי בת שיפוץ בדירה: העברתי את הסלון לחדר השינה ואת חדר השינה לסלון, ומאז יש לי אור ומרחב כפי שאני אוהבת. אפילו בימי החורף אני אוהבת שהכול פתוח ומאוּורָר. בנוסף, פעם כשהיו באים הנכדים והנינים, היינו צריכים להצטופף כולנו סביב שולחן המחשב, ואילו כעת יש מקום לכולם. אני מקפידה שהדירה והמרפסת יהיו משופעות בפרחים ובצמחים ותמיד אומרת, אם , עם ₪ 12- מישהו רוצה להביא לי מתנה, יש עציצי פרחים ב סיגלית אפריקאית, עם ניצנית. גם ג'ני מאוד אוהבת צמחים, ושתינו יחד מטפחות אותם בהרבה אהבה. לאחרונה אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה על אמי. אני נזכרת בכל מיני דברים: כיצד היא תפרה לנו פיג'מות, הכינה ריבות, אפתה עוגות, עשתה הכול - גם לתפור, גם לקרוא, גם לספר, גם לדבר, גם לתת עצה. אימא במלוא מובן המילה. נזכרתי איך כשפרצה המלחמה, המבוגרים שקלו לשלוח אותנו הילדים לפלשתינה ואני אמרתי, "אימא, אני לא רוצה." לא רציתי להיפרד. ייתכן שכך היו נחסכות ממני החוויות הקשות שעברתי במחנה, אולם הודות לסירוב שלי להיפרד זכיתי לעוד כמה שנים במחיצת אמי. אני
84
Made with FlippingBook HTML5