סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
נזכרת במאכלים שהיא נהגה להכין ושלא הספקתי ללמוד ממנה, ומנסה לפעמים להכין אותם בעצמי, אבל זה לא יוצא אותו טעם. אני אמנם לא מאמינה באלוהים מאז המלחמה ולא שומרת מצוות, ועדיין, יש הרגלים שנטבעו בי מילדות ואני לא יכולה לעשות אותם אחרת. כך למשל, אמי נמנעה מלגזור ציפורניים ביום חמישי שכן הן מתחילות לצמוח בשבת. כאשר כן הייתה גוזרת, הייתה מדלגת אגודל – אמה – זרת ואז חוזרת אחורה לקמיצה ולאצבע. למה? – אין לי מושג, אבל עד עצם היום הזה אני גוזרת ציפורניים באופן הזה. כאשר אני אוכלת פרי כלשהו בפעם הראשונה לעונה, אני חייבת לומר "שהחיינו". מנהג נוסף שאני ממשיכה עד היום הוא הבאת ביצה, סוכר, מלח ולחם בכל פעם שנולד תינוק חדש או נערכת חנוכת בית: ביצה, כדי שיהיו חיים מלאים, סוכר, כדי שיהיו חיים מתוקים, מלח, שיהיה טעם לחיים, ולחם, שלא ייחסר אף פעם. זה החיבור שלי לאימא.
85
Made with FlippingBook HTML5